שאיבת דיסק

החוליות המרכיבות את עמוד השדרה של האדם מופרדות ביניהן באמצעות 'בולמי זעזועים' טבעיים, מעין רפידות אלסטיות אשר נקראות דיסקים בין-חולייתיים. הדיסקים עשויים נוזל צמיגי ורך השמור במעטפת דקה ומאפשר תנועתיות מלאה של החוליות, יציבות מלאה של הגב וספיגת זעזועים יעילה. בימים כתיקונם, הנוזל הצמיגי והרך שמור היטב בתוך מעטפת הדיסק. גורמים שונים (הרמת משאות כבדים, עיסוק במקצועות ספורט מסוימים ועוד) עלולים להביא ליצירת קרעים במעטפת ולפריצת הנוזל החוצה. במצב שכזה, עשוי להיווצר לחץ על העצבים אשר נמצאים בסביבת הדיסק – מה שיוגדר בשלבים מתקדמים כמקרה חירום רפואי. במצב שכזה, אחד הכלים שעומדים לרשות הצוות הרפואי הוא הליך שנקרא שאיבת דיסק.

הבעיה – פריצת דיסק

הדיסק הבין חולייתי נמצא באחד המקומות הרגישים ביותר בגופנו – האזור בו נמצא חוט השדרה, ממנו מסתעפים שורשי העצבים אל כל חלקי הגוף. עמוד השדרה בנוי כפאזל מדויק אשר כל 'חלק' בו מותאם בצורה מושלמת לזה הצמוד לו ולכן, במרחב הבין חולייתי כמעט ולא נותר חלל ריק. כך, כאשר צורת המעטפת משתנה ובמיוחד כאשר נוזל הדיסק פורץ החוצה (מה שמוגדר כפריצת דיסק), עלולה להיות לכך השפעה ישירה של הלחץ הנוצר על הסביבה כולה ובעיקר על המרכיבים הרגישים ביותר בה: העצבים.

פריצת דיסק משמעותית עלולה ליצור לחץ פיזי על עצבים מסוימים אשר יוצאים מחוט השדרה הסמוך ובמקרים נדירים, גם על חוט השדרה עצמו. לחץ כזה משמעו פגיעה בתפקוד העצבים, אשר יתבטא בתחושת כאב, נימול, אובדן שליטה על השרירים ואף שיתוק באיבר אליו מוליכים העצבים הפגועים. כל אחד מהתסמינים הללו יוגדר ברוב המקרים כמצב אשר דורש התערבות רפואית.

הפתרון – מהי שאיבת דיסק

לרוב, כאשר מסתמן כי המטופל סובל מבעיה שמקורה בדיסק הבין חולייתי, הוא יישלח בראש ובראשונה לטיפולים שמרניים, בכדי לנסות ולשפר את מצבו בצורה טבעית וללא התערבות משמעותית. חשוב לזכור שהדיסק – ובעיקר השכבות הפנימיות שבו – מסוגל להתאחות בעצמו בזמן מנוחה וכאשר המטופל שומר על תנועות גב נכונות. לכן, לרוב יומלץ בתחילה על מנוחה ארוכה, שעשויה לסייע בפתרון הבעיה.

במקרה בו הפתרונות הללו אינם עוזרים, יוענקו למטופל תרופות שונות להקלה על כאבים, כולל משככי כאבים כמובן, וכן סטרואידים, תרופות נוגדות דלקת ועוד. בשלב זה, רוב הסובלים מכאבי גב ירגישו שיפור במצבם. בין השלב של ניסיון לשיפור המצב בטיפול שמרני לבין החלטה על ניתוח של עמוד השדרה ישנה אפשרות נוספת, והיא שאיבת דיסק. תהליך שאיבת הדיסק יכול לפתור את בעיית פריצת הדיסק, להקל על הכאבים ולמנוע ניתוח פתוח.

על ההליך עצמו, האשפוז וההתאוששות

כיום קיימות שתי שיטות לשאיבת דיסק:

• Nucleoplasy (צריבת דיסק) במסגרתה מוקטן/מתכווץ הדיסק ע"י זרם חשמלי.
• שאיבה מסוג Disc-fix, במסגרתה מבוצע בנוסף לכיווץ החלק המרכזי של הדיסק (Nucleos) גם כיווץ של החלק החיצוני של הדיסק (Anulus) וגם הוצאה מכאנית של חלקים מהדיסק בעזרת מלקחיים זעירות.

שתי השיטות דומות ואורכות כ -10 דקות, מבוצעות בעזרת הרדמה מקומית וטשטוש, ללא סיכונים של פגיעה נוירולוגית, מפני שחדירת המחט מתבצעת מהצד שבו אין עצבים. החולים משוחררים לביתם ולתפקוד מלא מיידית. אחוזי ההצלחה הם 70%-80%. הליך שאיבת הדיסק מתבצע בהרדמה מקומית בלבד, כאשר למטופל יינתנו במקביל, בסמוך לביצוע ההליך, גם חומרים מטשטשים. כך, הוא למעשה יישאר ער אך מעורפל חושים ולא צפוי לחוש בדבר עד תום הטיפול. לאחר ההרדמה המקומית ומתן החומרים המטשטשים למטופל, תוחדר מחט דקה (ללא חתך) שתשאב/תצרוב את הדיסק ותקל על הלחץ שנוצר באיזור. ההליך מתבצע בצורה מדויקת תוך צפייה של המנתח במסך גדול (שיקוף רנטגן): האזור המטופל מצולם בזמן אמת ולאורך כל שלבי ההליך. הרופא מוביל את המחט עד לדיסק הפרוץ, תוך שהוא מכוון בעזרת צילום זה וכך מבטיח גישה ישירה עד לנקודה בה נמצא הנוזל אותו יש לשאוב/לצרוב. לאחר כשעה מתום הפעולה משוחרר המטופל לביתו ולתפקוד רגיל. רק במקרה ואין שיפור הוא יזומן לביקורת אצל הרופא המטפל.

נכתב על ידי פרופ' ראובן גפשטיין, יועץ ומנתח בהרצליה מדיקל סנטר.

למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם