צנתור ערמונית – PAE

hero-text hero-text

כ-50% מהגברים מעל גיל 60 סובלים מהגדלת הערמונית (BPH), הגורמת לתסמינים כמו הפרעות בזרימת השתן, דלקות חוזרות והשתנה לילית. הטיפול כולל ניתוחים או צנתור לחסימת עורקי הערמונית. צנתור מבוצע בהרדמה מקומית וכולל התאוששות קצרה, ללא פגיעה בתפקוד המיני. הטכניקה יעילה ובעלת סיכויי הצלחה גבוהים.

בקרב כ-50% מאוכלוסיית הגברים מעל גיל 60 קיימת תופעה של הגדלת הערמונית (BPH).
הגדלת הערמונית הינה אחת הסיבות העיקריות למכלול של תסמינים המכונה: LUTS – Lower urinary tract symptoms.
תסמיני הערמונית המוגדלת השכיחים הינם הפרעה בזרימת השתן עד כדי עצירות שתן חוזרות, שאריות שתן מוגברות בשלפוחית, דלקות שתן חוזרות, צורך במתן שתן פעמים רבות, דם בשתן, השתנה לילית דחופה. הגורם השכיח ביותר כאמור לתסמינים אלו הינו הגדלת הערמונית ובעיקר האונה האמצעית הלוחצת על השופכה ובכך "חוסמת" את המעבר הרציף של השתן מהשלפוחית החוצה.

הגדלת הערמונית BPH יכולה להיגרם מגידול שפיר או ממאיר. פעולת הצנתור הטיפולי מכוונת אך ורק לערמונית מוגדלת שפירה.
אוכלוסיית היעד של הפעולה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות :
1. חולים עם BPH אשר נכשלו בניסיון טיפול שמרני של לפחות 6 חודשי טיפול.
2. חולים עם קטטר קבוע שמעוניינים להיגמל מהצורך בקטטר. רוב רובה של קבוצה זו הינה האוכלוסייה המבוגרת שהינה בעלת סיכון גבוה לכל התערבות כירורגית כלשהי.

הטיפול בערמונית מוגדלת השפירה

הטיפול מתחלק לשתי טכנולוגיות עיקריות:

  1. הטיפול הכירורגי, באם מדובר ב-TURP עם לייזר או בפרוסטטקטומיה פתוחה ע"י רובוט או כירורגיה קלאסית.
  2. הטיפול הצנתורי שבו אנו מבצעים את חסימתם של עורקי הערמונית (אחד מכל צד) וע"י כך משיגים את כיווץ האונה האמצעית ושחרור זרימת השתן לנורמה.

הטיפול הכירורגי

יתרונות:

  • מעלים לחלוטין את הערמונית ( או בהוצאה מכאנית ע"י ניתוח או באידוי ע"י לייזר).
  • פעולה מוכחת לטווח ארוך ומהווה את טכניקת הטיפול העיקרית היום.
  • יעילה גם בגידולי שלפוחית.

חסרונות:

  • הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית או ספינאלית ודורשת אשפוז של מס' ימים.
  • סיבוכים: באחוז גבוה מהפעולות יש דמם משמעותי, זיהום בדרכי שתן שכיח, לאחר פעולה שפיכה לאחור (retrograde ejaculation) הינו סיבוך שכיח מאוד ולפעמים בניתוח פתוח, תיתכן גרימת אי אונות. היצרויות שופכה לאחר פעולה עם הפרעות במתן שתן – סיבוך לא שכיח.

צינתור ערמונית (PAE)

צנתור טיפולי לחסימת עורקי הערמונית הוא פעולה פולשנית המבוצעת בטכניקת צנתור רגילה דרך המפשעות בהרדמה מקומית ומתן טשטוש קל בלבד, ללא צורך בהרדמה.
עיקרון הפעולה מבוסס על אנטומיה של אספקת דם לאונה האמצעית של הערמונית הניזונה מעורק בודד מכל צד (שמאל וימין). ולכן במידה והצלחנו לחסום את אספקת דם זו, הערמונית "מתכווצת" ואינה מהווה יותר אפקט מכאני של חסימת מעבר השתן.

כאמור, הפעולה מבוצעת בטכניקת צנתור רגילה דרך עורקי המפשעות וכרוכה באשפוז בן יום אחד בלבד – לפני הפעולה החולה נדרש לבצע הדמיית כלי דם באגן באמצעות CT לשלול חסימת כלי הדם לערמונית או הסתיידות קיצונית שלהם – תופעה המבטלת את הפעולה.

בקבוצת החולים המבוגרים בהם כבר קיים קטטר שתן קבוע ניתן לבצע את הפעולה ולגמול את הצורך בקטטר.

יתרונות:

  • הפעולה מתבצעת בהרדמה מקומית.
  • אין כל פגיעה בתפקוד המיני או פוריות
  • מניעת תופעת הפליטה האחורית שקיימת בטיפול הכירורגי
  • אין דמם או פגיעה בשופכה

הגמילה מהקטטר הקבוע מתרחשת תוך שבועיים מהפעולה (אז מתחיל אפקט ההתכווצות של האונה האמצעית של הערמונית)

פעולה זו איננה ניתנת לביצוע במקרים הבאים:

  • הפרעה בתפקודי כליה (הפעולה כרוכה בהזרקת יוד כמו בצנתור רגיל)
  • חולים עם גידול ערמונית (פעולה זו ניתנת לביצוע רק במקרים של דמם חריף ממקור ערמונית עקב חדירת הגידול לכלי הדם)
  • הפרעה בתפקודי קרישה
  • הסתיידות בולטת של כלי הדם האגניים
  • במידה ומדובר בהפרעה ממקור עצבי המונעת את התכווצות השלפוחית מאחר ואז אין מקום כלל לטיפול בערמונית היות ואין מדובר בהפרעה מכאנית.
  • בספרות העולמית תוארו כבר כ 4000 פעולות של PAE עם אחוז סיבוכים אפסי.

הסיבוכים שתוארו היו בתחילת הלימוד בטכניקה נגרמו כתוצאה מחסימת עורקים נוספים שהיו בקשר עם עורקי הערמונית וכן נגרם נזק חלקי לשלפוחית השתן או למעי הגס.

כיום באמצעות קטטרים קטנים יותר וטכניקה מדויקת אנו יודעים להימנע מסיבוכים אלה.

לסיכום על PAE

הכנסת טכניקת ה-PAE הוסיפה נדבך נוסף למערכת הטיפולים ב-BPH , שהינו בעלת אחוזי הצלחה גבוהים (כ-95% ) ובעל סיבוכים נמוכים והחשוב ביותר, זוהי הטכניקה היחידה שאיננה גורמת לפגיעה כלשהי בתפקוד המיני של המטופל.
כמובן שהאורולוג והרדיולוג הפולשני פועלים כצוות טיפולי אחד כאשר החולה מטופל ראשית ע"י האורולוג בטיפול שמרני תרופתי במשך כחצי שנה.
בהיכשל טיפול זה, הצוות הטיפולי ביחד עם החולה יחליט על טכניקת הטיפול המומלצת לחולה.

ערמוניות מוגדלות במיוחד יזכו להעדפה כירורגית / לייזר בעוד שערמוניות בסדר גודל של 80-100 סמ"ק עם ערכי זרימת שתן של מתחת ל-12 מ"ל בשניה יכולת להיות מטופלות בשתי הטכניקות – בהתאם למצבו הרפואי של החולה וגורמי הסיכון מהם הוא סובל.

נכתב ע"י ד"ר אמיר פאר, מומחה לרדיולוגיה פולשנית

למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם

 

 


זימון תור לרופאים בתחום