מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' אורלי מוזס | מנהלת מרכז המומחים

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר עבד עבדלחלים | סגן מנהלת הסיעוד

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' אלונה ברודצקי | אחות אחראית אשפוז ה'

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' אלינה טייקץ | אחות חדר ניתוח

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' קרן וינקלר | מנהלת קבלת חולים

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' טל דוד | אחראית אדמיניסטרטיבית מרכז השד

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' לאה חדד | אחות אחראית IVF

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר יוסי גוטליב | מנהל מכון הרנטגן

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר לודוויג פלטקוב | אח אחראי אשפוז ד'

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר יוסרי ג'מיל | אח אחראי הרדמה

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' נטלי ציוני | אחות אחראית אשפוז ב'

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר קובי פסיס | אח אחראי צנתורים

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

גב' שושי לרנר | הנהלת הסיעוד

מחוייבים אישית
לבריאות שלך

מר תמים ג'אבר | אחראי הנדסה ביו-רפואית
Search
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt
Search in comments
Filter by Custom Post Type
>
>
טיפול בפגיעות בסחוס הברך

טיפול בפגיעות בסחוס הברך

תיקון או השתלה של נגע סחוסי בברך, למי, מה ומתי?

הסחוס הוא שכבה אלסטית קשה למחצה, אשר 'עוטפת' את העצמות בתוך הפרק ומאפשרת תפקוד תקין שלהן לאורך זמן, מבלי להישחק. בעגה המקצועית מוגדר הסחוס כרקמת חיבור, ויש לו שלושה תפקידים חשובים במיוחד: שכבת הגנה עבור עצמות המפרק, בלימת זעזועים ויצירת מעין חומך סיכוך שמסייע בתנועה חלקה ותקינה ובמניעת השחיקה.

פגיעה בסחוס הפרקי עשויה להוביל לכאבים עזים, לנפיחויות, לדלקת ולהגבלה תפקודית – זאת בשל הפרעה ביכולתו להגן על העצמות הפרק, דבר שמוביל לחיכוך הולך וגובר ביניהן.

את הגורמים לפגיעה בסחוס ניתן לחלק, בגדול, לשני סוגים: פגיעת טראומה או פגיעה התפתחותית מקומית ופגיעה מתמשכת, כרונית ומפושטת.
פגיעה מקומית אופיינית למטופלים צעירים ושכיחה מאוד בקרב ספורטאים. בברך, למשל, היא יכולה להיגרם בשל תנועה סיבובית מהירה ולא זהירה שפוגעת במבנה המפרק, בשל מכה עזה מגורם חיצוני, כתוצאה מבעיה מבנית בברך (בעיקר בילדים) קרע בסחוס ועוד; פגיעה מתמשכת ומפושטת היא למעשה שחיקה של הסחוס שמתרחשת עם השנים ונחשבת שכיחה מגיל 50 ומעלה.

 

פגיעה בסחוס שבמפרק הברך נחשבת נפוצה מאוד, וזאת בשל העומסים הרבים שאיתם מתמודד מפרק זה מדי יום. הבעיה היא שהסחוס, מעצם מהותו, אינו זוכה לאספקת דם טובה ויש בו מעט קצות עצבים, ולכן כמעט לא מתקיים בו מנגנון החלמה ותיקון טבעי. המשמעות היא שכל פגיעה בו עשויה להיוותר לצמיתות – אלא אם כן יתבצע הליך יזום לתיקון או להשתלת סחוס. הברך היא ללא ספק המקום השכיח ביותר בו מתבצעות פרוצדורות כגון אלו כיום בארץ ובעולם.

בעיות סחוס מפושטות הנובעות משחיקה מטופלות בדרך כלל באופן שמרני (פיזיותרפיה, זריקות וכדומה), עד למצב שבו מוחלט על החלפת המפרק.

אפשרויות הטיפול בפגיעות סחוס מקומיות

ניתן לחלק את אפשרויות הטיפול לארבעה סוגים:

  1. פרוצדורה שמטרתה "לגרות" את הגוף לייצר תחליף לסחוס הפגוע מבלי להשתיל דבר
  2. העברת עצם עם סחוס אל האזור הבעייתי – מאזור בברך שבו הוא אינו נחוץ (OAT), או מתורם
  3. השתלת תבנית/פיגום ביולוגיים (SCAFOLD) וגירוי הגוף ליצור עליה סחוס (ולעיתים גם עצם)
  4. השתלת תאי סחוס או תאים שיש להם פוטנציאל להפוך לסחוס (תאי אב של המטופל או תרומה)

גירוי הגוף לייצר סחוס ללא השתלה

זוהי פרוצדורה שבה המנתח יוצר חורים, מיקרו-שברים, בעצם שמתחת לסחוס הפגוע, או מסיר שכבה ממנה. פעולה זו מובילה להפעלת תהליך שבסופו הגוף מייצר סחוס באזור הנגוע. לצערנו, הסחוס הנוצר אינו דומה בתכונותיו לסחוס המקורי ולכן תפקודו לוקה בחסר. בעוד לחלק מהמטופלים משפרת הפרוצדורה את מצבם מבחינת כאב ותפקוד, חלק נכבד לא נהנים מהטבה, והם ימשיכו לסבול.

העברת סחוס ועצם

בפרוצדורה זו נלקח חלק סחוס, וכן חלק מהעצם שמתחתיו, בדרך כלל בצורת גליל, מאזור שבו הסחוס לא נחוץ בברך. אם קיים חסר גדול בסחוס, הוא יילקח מתורם ויושתל באזור הפגיעה. במקרה זה הנגע הסחוסי מתוקן בעזרת סחוס בעל תכונות זהות לזה שאבד. למרות שיש תוצאות מעודדות בניתוח זה, עדיין הן אינן טובות מספיק לכל המטופלים, בעיקר כאשר מדובר בנגעים גדולים, שם השתל העצמי מוגבל בכמותו.

השתלת "תבנית/פיגום" העשויים מחומר ביולוגי

פרוצדורה זו היא אחת המתפתחות ביותר בתחום, ובמהלכה מושתלת בברך תבנית עשויה חומר ביולוגי, שגורמת לתאים בעלי פוטנציאל ריפוי לנדוד לתוכה וליצור עצם ומעליה סחוס הקרוב במבנה שלו לסחוס המקורי. נכון להיום השימוש בטכניקה זו בישראל עדיין נחשב נדיר, אך כל העת נערכים מחקרים בעניין מחקרים בארץ ובעולם.

אחד המשתלים הזמינים לשימוש מסחרי, שנעשה בו שימוש בכמה מקרים בבית החולים הפרטי הרצליה מדיקל סנטר, הוא MIOREGEN העשוי שכבות של רקמת חיבור. במהלך הניתוח האורתופד מסיר את הרקמה החולה של הסחוס והעצם, יוצר מבנה מרובע בעומק של 6 מ"מ ומשתיל את המשתל. תאי האב של המטופל נודדים לתוך המשתל, ולאחר כמה חודשים יוצרים שכבת עצם ומעליה שכבת סחוס. במוצר זה יש לרופאים כמעט 10 שנים של ניסיון, עם תוצאות טובות בספורטאים ובמטופלים שאינם ספורטאים.

גידול סחוס ושימוש בתאי אב

זהו התחום הנחקר ביותר ובעל פוטנציאל ההצלחה הגדול ביותר, אולם עדיין אין ממצאים ומוצרים זמינים, או כאלו אשר השיגו תוצאות טובות מספיק. בפרוצדורה זו נלקחת, בשלב ראשון, דגימה של סחוס בניתוח ארטרוסקופי. לאחר מכן מגַדלים את הסחוס בתנאי מעבדה, עם או בלי תבנית ביולוגית, ואת המוצר הסופי משתילים בברך של החולה. בעבר בוצע גידול סחוס גם בישראל, אך כעת הוא אינו זמין עוד כאן, מסיבות שונות. התוצאות הקליניות שלו טובות – אך לא טובות יותר מהפרוצדורות האחרות שהוזכרו.

מהלך הטיפול בבעיות בסחוס

יש לזכור שמרבית המטופלים הסובלים מחסר סחוס הם אנשים בגיל 45-50 ויותר, וכי הפגיעה הסחוסית מתרחשת כחלק ממחלה ניוונית של הברך. לכן היכולת של המנתח לתקן את הסחוס הפגוע מוגבלת עד בלתי אפשרית במקרים אלו. הסיפור שונה לגמרי במטופלים צעירים, בילדים או בספורטאים עם נגע סחוסי מקומי כתוצאה מטראומה או מנגע 'מולד'/התפתחותי. במקרים אלו אנחנו יכולים להציע את אחת מהאופציות שהוזכרו לעיל.

לאחר שתשוחחו ותיבדקו על ידי הרופא או הרופאה, תבוצע הערכה של צילומים – לרוב צילומי רנטגן ובדיקת MRI של הברך או המפרק הפגוע. כל המידע יעובד על ידי הרופא, ובהתאם לכך יוסברו האופציות הטיפוליות ותוצע האופציה הרצויה בהתאם לתסמינים, לתלונות ולממצאים הרדיולוגים.

אם יש מקום להתערבות ניתוחית, היא יכולה להתבצע בהליך זעיר-פולשני, כמו ארטרוסקופיה, או בצורה פתוחה – בהתאם לסוג המשתל, למקום הנגע ולגודלו.

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, בדרך כלל, במסגרת אשפוז יום, או שנדרש לכל היותר אשפוז למשך לילה אחד. במשך כשישה שבועות מיום הניתוח תתבקשו להימנע מדריכה על הרגל, או שתתאפשר דריכה חלקית בלבד. בתקופה זו תידָרשו להיעזר בקביים, אך אין זה אומר שלא ניתן להפעיל את הברך במהלכה: כבר לאחר כמה ימים תחלו בטיפולי פיזיותרפיה, לטובת שמירת חוזקם של שרירי המפרק ולמניעת נוקשות בתנועת הברך.

בתום חודשיים תוכלו לשוב לשגרה ולהתהלך כרגיל, אך חזרה לפעילות ספורטיבית מלאה תתאפשר, בהדרגה כמובן, רק לאחר ארבעה חודשים עד שנה. בתום תקופת ההחלמה לא תהיה מניעה גם להשתתף בספורט פיזי.

 

הכתבה נכתבה על ידי ד"ר רן טיין, מומחה בכירורגיה אורתופדית וברפואת ספורט

 

כאבים בסחוס, קרע בסחוס