אזור אישי למטופל 
רופאים בלבד 
הטחול הוא איבר קטן, במשקל של מעט יותר מ־100 גרמים, שלו תרומה חשובה לפעילותה התקינה של המערכת החיסונית של הגוף: הוא משמש כ'מסננת' של תאי דם פגומים ודואג שאלו יוצאו ממזור הדם, הוא מזהה זיהומים שונים ומייצר נוגדנים אשר נלחמים בהם. נוסף על כך הוא מפרק את כדוריות הדם האדומות ואוגר טסיות דם, ולכן חשיבותו רבה גם לפעילות תקינה של מחזור הדם.
ישנם מצבים שבהם נשקלת האפשרות לכריתת טחול. אומנם מדובר, מן הסתם, במצב לא אופטימלי, אך מקרים שונים מצדיקים ואף מחייבים זאת – מה גם שאדם בריא יכול לתפקד באופן תקין ללא טחול.
מתי מבצעים כריתת טחול?
- התפתחות גידולים בטחול
- גדילת הטחול לממדים עצומים (לעיתים עד למשקל של כמה קילוגרמים)
- חבלה בטחול שגרמה לקרע או לניקוב שלו
- פגיעה מתמשכת ומשמעותית בתפקוד הטחול, מסיבות שונות
- התפתחות מורסות בטחול
- כריתת הטחול כחלק מכריתת איברים נוספים במערכת העיכול.
יש לציין כי בחלק מהמקרים – למשל בעת פגיעה בתפקוד הטחול – כריתת הטחול לא תהיה האפשרות הטיפולית היחידה. ישנן תרופות שונות, בעיקר כאלו המשפיעות על תפקוד המערכת החיסונית, שיכולות לשפר את תפקודו.
רק במקרים חמורים ודחופים, או כאשר שום טיפול אחר אינו מסייע לשיפור המצב, יוחלט על ניתוח כריתת טחול.
ניתוח כריתת טחול
כריתת טחול יכולה להתבצע בגישה הפתוחה או בגישה הלפרוסקופית – הזעיר־פולשנית.
כיום רוב הניתוחים מסוג זה נעשים בגישה הזעיר־פולשנית, אך בעיות הקשורות באנטומיה של המנותח או בקושי לכרות את הטחול בגישה זו יובילו למעבר אל הגישה הפתוחה תוך כדי הניתוח.
טרם הניתוח יבוצעו, כמובן, כמה פעולות אבחון הכוללות שימוש באמצעי דימות שונים, שיאפשרו לבחון את מצבו של הטחול באופן מדוקדק: את גודלו ואת נפחו, את אופי הגידולים שהתפתחו עליו, אם ישנם כאלו, את תפקודו ועוד.
האבחון נעשה לשתי מטרות: הראשונה, איסוף די נתונים שיאפשרו לצוות הרפואי להחליט ביתר קלות אם אכן ישנו צורך בניתוח; השנייה, יצירת תמונה כוללת שתספק לרופא את הנתונים הדרושים לו לטובת עריכת הניתוח באופן מדויק ומיטבי.
ניתוח כריתת טחול נעשה בהרדמה כללית, הן בגישה הפתוחה והן בגישה הלפרוסקופית. במקרים שונים, ובעיקר כאשר מדובר בניתוח בילדים, יינתנו למטופל חיסונים שונים ואנטיביוטיקה נגד חיידקים מסוימים, שכן הגוף יהיה חשוף יותר לפגיעתם ללא טחול.
הכנה לפעולה
כאמור, ניתוח כריתת טחול נעשה בהרדמה כללית ולכן תידָרשו לצום כמה שעות לפניו.
מהלך הניתוח
הגישה הפתוחה – כאשר הניתוח נעשה בגישה זו, יבצע המנתח חתך של כמה סנטימטרים מתחת לצלעות, בצד שמאל של הבטן.
דרך החתך הזה הוא יפריד את הטחול מסביבתו ומכלי הדם שמזינים אותו, יכרות אותו באמצעות מכלב (מכשיר שמבצע חיתוך וצריבה של הרקמות בו זמנית, וכך מפחית את היקף הדימומים במהלך הפעולה הכירורגית), ויוציא אותו.
לעיתים ייכרת הטחול רק באופן חלקי, כדי שהרקמה הנותרת תמלא את תפקידו במידה מסוימת.
הגישה הזעיר־פולשנית – בגישה זו מבצעים מספר חתכים זעירים באזור הבטן השמאלית, ודרכם יוחדרו הן סיב אופטי עם מצלמה בקצהו, והן כלי ניתוח שונים.
גם בניתוח זה יפריד הרופא את הטחול מסביבתו וישתמש במכלב לכריתתו. הוצאת הטחול נעשית בדרך שונה מעט: שקית אטומה שמוכנסת אל הבטן וממוקמת בדופנהּ תכיל את הטחול הכרות, ודרכה הוא יוּצא בחלקים.
בקרב 15% מבני האדם מתפתחים לאורך השנים 'טחולונים' בצמוד לטחול – גם הם ייכרתו באותה הזדמנות; אם הניתוח נעשה בעקבות התפתחות סרטן בטחול, יחפש הרופא גרורות בסמוך לטחול ואף יכרות קשריות לימפה נגועות, במידת הצורך.
אורך הניתוח בשתי הגישות הינו כשעה וחצי. לרוב לאחר יום של מנוחה תתבקשו להתחיל לנוע ולהתהלך בחדרכם ובמחלקת האשפוז, כדי לעודד את הגוף להחלים.
לאחר יומיים תשוחררו, לרוב, לביתכם. בתום שבוע של החלמה תוכלו לחזור לשגרה, ופעילות מאומצת תתאפשר לאחר כשלושה שבועות.
עם זאת, כאשר הניתוח מתבצע בגישה הפתוחה, ייתכן שזמן ההחלמה יהיה ארוך יותר.
לאחר הניתוח
הסרת הטחול עשויה, כפי שציינו קודם לכן, להפוך אתכם פגיעים יותר לחיידקים ולזיהומים ויראליים שונים.
ייתכן שתתבקשו בעקבות כך לקבל חיסונים תקופתיים או ליטול אנטיביוטיקה באופן קבוע. לבד מזאת, עשוי הניתוח – כמו כל ניתוח – לגרום לדימומים ולזיהומים שניתן לטפל בהם ביעילות.
למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם.
