אזור אישי למטופל 
רופאים בלבד 
עד לפני כשני עשורים, מטופל שנזקק להחלפת מסתם אאורטלי היה מופנה בדרך כלל לניתוח לב פתוח – פעולה משמעותית שכוללת פתיחת בית החזה ותהליך החלמה ממושך, במיוחד בגיל המבוגר. כיום, במקרים מתאימים, אפשר להשתיל מסתם חדש דרך צנתור, ללא פתיחת בית החזה ולעיתים בהליך שנמשך פחות משעה.
פרופ' עמית שגב, מומחה לקרדיולוגיה ולצנתורים, מתארח בחלק השלישי של ביקורינו ביחידת הצנתורים ומסביר כיצד השתנתה הקרדיולוגיה הפולשנית, איך מתבצעת השתלת מסתם בצנתור ומה ההבדל בין צנתור מתוכנן לצנתור בעקבות התקף לב.
כשהמסתם האאורטלי הולך ונעשה צר
אחת ממחלות המסתמים המרכזיות היא היצרות של המסתם האאורטלי, שנגרמת מתהליך הסתיידות ומופיעה בדרך כלל בגיל המבוגר. ככל שהמסתם נעשה צר יותר, כך הוא מקשה על זרימת הדם מהחדר השמאלי אל אבי העורקים. כאשר ההיצרות הופכת קשה ומופיעים תסמינים כמו קוצר נשימה, כאבים בחזה בזמן מאמץ או עילפון במצבים קיצוניים, עולה הצורך בהחלפת המסתם.
בעבר, האפשרות הייתה בעיקר ניתוח לב פתוח. עם התפתחות הקרדיולוגיה הזעיר פולשנית נכנס לשימוש – TAVI הליך השתלת מסתם אאורטלי באמצעות צנתור. בקרב מטופלים מבוגרים מדובר בשינוי משמעותי, משום שהוא עשוי לחסוך את הטראומה וההחלמה הכרוכות בניתוח פתוח. אצל מטופלים צעירים יותר, לעומת זאת, עדיין יש מצבים שבהם ניתוח הוא האפשרות המתאימה.
איך מכניסים מסתם חדש דרך המפשעה?
לפני הפעולה מבוצעת בדיקת CT אנגיו מפורטת (סריקה ממוחשבת המדגימה את כלי הדם בתלת מימד ובחדות גבוהה), שמאפשרת ללמוד את מבנה כלי הדם, מידות אבי העורקים, מיקום ההסתיידויות והזוויות שבהן יש להשתיל את המסתם. על בסיס הנתונים האלה נבחרים סוג המסתם וגודלו.
במהלך הפעולה מוחדר הצנתר דרך עורק במפשעה ומתקדם בעדינות דרך אבי העורקים עד למסתם האאורטלי. המסתם החדש נפתח בתוך המסתם הישן, שהופך למעשה לעוגן שלו. בתום הפעולה מוציאים את מערכת הצנתור וסוגרים את נקודת הכניסה ברגל.
כיום הפעולה נעשית בדרך כלל בהרדמה מקומית עם אפשרות לטשטוש. לפי פרופ' שגב, היא אורכת במקרים רבים כ־40 דקות, וברוב המקרים המטופל יכול להשתחרר כבר למחרת ולחזור במהירות לשגרה. גם כאן אין הצלחה של 100%, אך שיעורי ההצלחה מגיעים לכ־98%–99%.
גם לפעולה זעיר פולשנית יש סיכונים
אחד הדברים שעלולים להתרחש בעקבות TAVI הוא הפרעה במערכת ההולכה החשמלית של הלב. המסתם האאורטלי נמצא בסמוך למערכת הזאת, והלחץ שמפעיל המסתם החדש לאחר השתלתו עלול, אצל חלק מהמטופלים, לגרום להפרעת הולכה שמצריכה השתלת קוצב. פרופ' שגב מתאר זאת כאפשרות שחשוב להסביר מראש למטופל ולעיתים כפעולה משלימה להשתלת המסתם, ולא כסיבה לוותר על היתרונות של הטיפול הזעיר פולשני.
ומה קורה כשמדובר בעורקים הכליליים?
הקרדיולוגיה הפולשנית אינה עוסקת רק במסתמים. תחום מרכזי נוסף הוא מחלה טרשתית של העורקים הכליליים, שעלולה לגרום לתעוקת חזה או להתקף לב. בהתקף לב חד, כאשר עורק נחסם באופן מלא, המטרה היא להגיע במהירות לחדר הצנתורים, לזהות את החסימה ולפתוח אותה מכנית באמצעות בלון וסטנט.
לעומת זאת, צנתור אלקטיבי נעשה לאחר בירור מסודר. הידרדרות ביכולת לבצע מאמץ, לחץ בחזה או קוצר נשימה יכולים לעורר חשד לבעיה לבבית ולהוביל לבדיקות כמו אקו לב במאמץ, מיפוי לב במאמץ או CT אנגיו של העורקים הכליליים. הצנתור הווירטואלי מאפשר להדגים חסימות בצורה לא פולשנית, ובהתאם לממצאים מתקבלת החלטה אם יש צורך גם בצנתור טיפולי.
עתיד הקרדיולוגיה: עוד פחות פתיחה ויותר דיוק
במבט לעתיד, לפי פרופ' שגב, הכיוון בתחום רפואת הלב די ברור: יותר פעולות שבעבר חייבו ניתוח גדול עוברות כיום לטיפול זעיר פולשני. אבל מאחורי הפעולות הקצרות עומדים תכנון מוקדם ומדויק, התאמה אישית של המכשור ומיומנות מקצועית שנרכשת לאורך שנים. מהחלפת מסתם ועד פתיחת עורק חסום, המטרה היא לטפל בבעיה בלב תוך צמצום הפגיעה בגוף והחזרת המטופל לשגרה במהירות האפשרית.
