צנתור עורקי כלייה לטיפול ביתר לחץ דם

יתר לחץ דם

יתר לחץ דם (יל"ד) הינה מחלה כרונית המעמידה את המטופל בסיכון מוגבר למחלות לב, שבץ, כשל כלייתי ואף מוות.
עודף משקל, צריכת מלח מוגברת, שתיית אלכוהול מופרזת, עישון סיגריות, מיעוט פעילות גופנית ועלייה בגיל – הן כמה מהסיבות הגורמות לעלייה בלחץ הדם. ליתר לחץ דם אין כל סימנים חיצוניים (אי אפשר "להרגיש" אותו), אולם השפעותיו הגופניות ה"פנימיות" חמורות, ככל שהוא גבוה יותר.
לחץ דם גבוה מעמיס על הלב וגורם לו לעבוד קשה יותר. בנוסף, הוא מפעיל לחץ רב מהנדרש על קירות העורקים. כתוצאה מכך עולה משמעותית לאורך זמן, הסיכון למחלות לב וכלי דם מסכנות חיים (כמו התקף לב ושבץ מוחי) וגם למחלות קשות נוספות (כמו כשל כלייתי ואי ספיקת לב).

טיפול ביתר לחץ דם גבוה

איזון של לחץ הדם חיוני כדי להפחית סיכון לתחלואה ותמותה. משום שהוא אינו גורם לכל תסמינים אך עלול להיות קטלני ברבות השנים, יתר לחץ דם זכה לשם "הרוצח השקט".
שינויים באורח החיים הם, בדרך כלל, ההמלצה הראשונה כדי לשפר את המדדים. שינויים אלו כוללים, בין היתר: הפחתת משקל; צמצום שתיית אלכוהול; הפחתת צריכת מלח; וביצוע פעילות גופנית סדירה.
הטיפול התרופתי בלחץ דם גבוה הוא מקובל ונפוץ מאוד. קיימות תרופות רבות שניתן לשקול – בדרך כלל נהוג לשלב תרופות משתי קבוצות פרמקולוגיות לפחות (כמו חוסמי רנין-אנגיוטנסין עם חוסמי סידן; חוסמי ביתא עם משתנים; וכך הלאה) להשגת תוצאות אופטימליות.
למרות האפשרות לטפל בתרופות שונות ובשילובים שונים, ישנם מטופלים שלא מצליחים להתקרב מספיק ליעדי המטרה, וערכי לחץ הדם שלהם נותרים גבוהים.

דנרבציה – צריבת עורקי הכליה

עליית (וירידת) לחץ הדם בגופנו הוא תהליך מורכב, שמושפע מגורמים רבים. אחד מהם הוא מערכת העצבים הסימפתטית (חלק מהמערכת האוטונומית, שאין לנו שליטה עליה), שמופקדת על העלאת לחץ הדם.
בעורקי הכליה נמצאים סיבים שמפעילים את המערכת הסימפתטית. מחקרים מצאו שיש להם תפקיד מפתח במקרים של יתר לחץ דם שאיננו מגיב לתרופות (במילים אחרות, עם תרופות או בלעדיהן, העורקים שעל הכליה משגרים לגוף כל הזמן פקודות "להעלות את לחץ הדם").
כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת עלתה המחשבה לצרוב את אותם סיבים – ובכך להוריד את ערכי לחץ הדם, באופן התערבותי . בעבר פעולה זו בוצעה בניתוח מורכב ולמרות שהראתה תוצאות מצויינות מבחינת הטיפול בלחץ הדם, היא נזנחה לאור מורכבות הניתוח.
מהפכת המיזעור ברפואה ופיתוחים טכנולוגיים של השנים האחרונות, מאפשרים כיום לבצע את הפרוצדורה באמצעות צנתור פשוט. צנתור עורקי הכליה דומה לצנתור הלב המוכר, מתבצע בהרדמה מקומית בלבד, ללא ניתוח או חתך כלשהו ועם אפשרות לשחרור הביתה עוד באותו יום, ללא אשפוז.

למי מתאימה הפרוצדורה?

בראשית הדרך, הוצעה דנרבציה, שהיא בעצם צריבת עורקי הכליות בשיטה גלי רדיו (Renal Denervation) למטופלים עם "יתר לחץ דם עמיד" – לחץ דם שנותר גבוה ולא יורד, חרף שימוש ב-3 תרופות שונות לפחות, לאורך זמן.
כיום, עם הבשלת הטכנולוגיה וצבירת הניסיון בתחום, ולאחר פרסום מחקרים חדשים, הפרוצדורה יכולה להתאים גם לחולים בסיכון גבוה שלא מצליחים להגיע לאיזון טוב של לחץ הדם שלהם וכן לקבוצות חולים נוספים עם לחץ דם גבוה – למשל חולים עם ריבוי תופעות לואי לתרופות.
מקובל להפנות לפעולה חולים עם יתר לחץ דם משולב (כאשר גם הערך הסיסטולי גבוה וגם הערך הדיאסטולי גבוה); שטיפול תרופתי מקובל אצלם לא השיג שיפור ראוי; לאחר בדיקת הולטר לחץ דם (מדידה רצופה של 24 שעות); וכאשר נשלל גורם ישיר אחר לבעיה.
בכל מקרה, דנרבציה של עורקי הכליה איננה טיפול קו ראשון בבעיית לחץ דם ואינה מחליפה ניסיונות טיפול תרופתיים מקובלים וביצוע שינויים באורח החיים.

מהלך הפרוצדורה

צנתור עורקי הכליה מבוצע בחדר צנתורים, בהכרה מלאה, תחת טשטוש והרגעה. בדומה מאוד לצנתור לב ומבוצע על ידי קרדיולוג פולשני.
בתחילת הפרוצדורה מחדיר הרופא צנתר לעורק הירך (ליד החלק העליון של הרגל) ומשחיל אותו אל תוך העורק הכלייתי. לאחר שהוא ממקם אותו במקום הרצוי, הוא מעביר תדר רדיו באנרגיה נמוכה אל החלק החיצוני של העורק – שם נמצאים הסיבים הפועלים על המערכת הסימפתטית, ובכך בעצם מבצע צריבה נקודתית של עורקי הכליה.
הפעולה עצמה אורכת פחות משעה. לאחר מכן המטופל נשאר להשגחה מספר שעות ולעתים לאשפוז לילה. בבוקר הוא משתחרר לביתו. אין כל מגבלה משמעותית על פעילות לאחר הפרוצדורה.

בטיחות וסיכונים

צנתור של עורקי הכליה הוא פעולה בטוחה עם פרופיל סיכונים נמוך. בסיכום אלפי החולים שעברו את הפעולה במחקרים מבוקרים ומאות אלפים נוספים שעברו את הפעולה בעולם ובארץ, שיעור הסיבוכים הינו נמוך מאוד עד אפסי.
עם זאת, ככל פעולה פולשנית, היא עלולה להיות כרוכה בסיכונים ידועים, כמו בכל צינתור פולשני. אנו מקפידים על ביצוע הפעולה בידיים מיומנות ומנוסות, המפחיתות את רמת הסיכון עד למינימום.

יתרונות ומגבלות

צנתור עורקי הכליה לטיפול ביתר לחץ דם הוא טכנולוגיה מבטיחה, שיכולה לסייע למטופלים שאינם מצליחים להשיג את יעדי המטרה שלהם – להפחית את ערכי לחץ הדם שלהם ולהקטין את הסיכון שלהם לתחלואה עתידית.
בנוסף, נראה שהפעולה מתאימה גם לחולים שאינם "מסתדרים" עם טיפול תרופתי להורדת לחץ דם, בשל אי סבילות לתרופות או תופעות לוואי משמעותיות.
הספרות הרפואית הולכת ומתעדכנת ומתפרסמים מחקרים חדשים הבוחנים את יעילות הפעולה בהורדת לחץ דם לקבוצות חולים שונות. סיכום הספרות האחרון הוא אופטימי, עם תוצאות טובות בהורדת לחץ הדם והגעה ליעדים ולאיזון, תוך שמירה על בטיחות ומספר מזערי של סיבוכים.
עם זאת, חשוב לבצע התאמת ציפיות ריאלית, ולא לחשוב שמדובר ב"הליך קסמים" שלאחריו המטופל לא יידרש יותר לקחת תרופות בכלל (כמובן שגם זה קורה מדי פעם). בנוסף, עדיין לא ברור עד הסוף אילו חולים יגיבו לפרוצדורה היטב (קרי: בעקבותיה תירשם אצלם ירידה משמעותית בלחץ הדם) ואילו חולים יגיבו אליה פחות טוב.
עדיין נדרש המשך מעקב רפואי לאורך שנים רבות – עוד לא ברור לכמה זמן הפעולה "מחזיקה" והאם כעבור שנים אולי יהיה צורך בפעולה נוספת.

אומנם חשוב להוסיף שכן קיים מעקב ארוך טווח, של מעל 5 שנים, למספר גדול של חולים במחקרים שונים, ושם התוצאות טובות, גם לטווח הארוך.