ניתוח פריצת דיסק – דיסקטומיה

מבין התופעות השונות שגורמות לכאבי גב, אגן וגפיים תחתונות, פריצת דיסק היא הנפוצה ביותר. ברוב המקרים, ניתן יהיה להתגבר על הפריצה על ידי מנוחה וזמן, ללא טיפול מיוחד.

אומנם ישנם מקרים בהם גם לאחר מנוחה – הכאבים לא חולפים ואף הופכים לכרוניים, כך שישנה פגיעה בתפקוד היומיומי.

במקרים כאלה, נדרשת התערבות כירורגית, וכיום , מרבית ההליכים נחשבים נפוצים ופשוטים.

מה תפקיד הדיסק הבין חולייתי

עמוד השדרה בנוי מ-25 חוליות שמהוות למעשה את מרכז הגוף ומתמודדות עם לחצים ועומסים רבים במהלך היום. בין כל חוליה לחוליה ישנו חומר קשיח ואלסטי דמוי דיסק, שמתפקד כבולם זעזועים וכשכבת מגן בין חוליה לחוליה. הדיסק עצמו עשוי שכבות על גבי שכבות של סיבים, כשחלקו הפנימי ביותר מכיל נוזל צמיגי (ג'לטין).

לאורך השנים, הגב מתמודד עם נשיאת משאות כבדים, ישיבה ממושכת ומאמצים פתאומיים, שגורמים לשחיקתו. אחד הביטויים לכך הוא פגיעה בשכבות מהן עשוי הדיסק. תחילה, נפגעות השכבות הפנימיות – תופעה לא מורגשת מבחינת האדם. הבעיה מתחילה כשמתרחש קרע בשכבות החיצוניות ונוזל הדיסק יוצא החוצה.

בלט, בקע או פריצת דיסק – מה ההבדל?

לחומרת הקרע בשכבות הדיסק נקבעה אבחנה רפואית ברורה, אשר מבדלת בין המקרים השונים.

בלט דיסק (מכונה גם בלט דיסק דיפוזי) זהו מצב שבו יש פגיעה קלה בצורה של קרעים קטנים במעטפת החיצונית של הדיסק, אשר יכולים לנבוע מעמידה לא נכונה, עומס חריג, תנועה לא טובה. הקרעים גורמים להחלשות המעטפת החיצונית ודרכם נוזלי הדיסק בולטים מעט החוצה.

יציאת הנוזלים מרחיבה באופן סימטרי את גודל הדיסק מעבר לשולי החוליות ויוצרת לחץ על עצבי עמוד השדרה אשר יכול לבוא לידי ביטוי בהקרנות, חוסר תחושה, חולשת גפיים, דלקות ועוד.

בקע דיסק, הינו מצב שכיח שבו ישנה פגיעה יותר קשה בסיבי מעטפת הדיסק, והדיסק מתפרש בצורה א-סימטרית מעבר לשולי החוליות. פעילות ספורטיבית, הרמת משאות כבדים, יציבה וישיבה לקויה, עודף משקל ועוד יכולים לגרום לבקע.

פריצת דיסק, קרע מוחלט במעטפת החיצונית, אשר יוצר לחץ קבוע על שורשי העצמים בחוט השדרה. ההשלכות של הפריצה יכולות לנוע מהעדר תסמינים כלל ועד כאבים, נימולים, חוסר תחושה, לחץ פיזי ובמקרים חמורים מאוד גם פגיעה בעצבי המותן וחוסר שליטה בסוגרים ובצרכים.

לרוב הגורמים לפריצה יהיו לאחר טראומה גופנית- תאונה, ישיבה ויציבה לקויה, מחלות פרקים ועצמות, עודף משקל, הרמה לקויה של משאות כבדים ועוד, כאשר חומרת התסמינים מושפעת ישירות ממיקום הדיסק שנפגע.

חשוב לדעת כי בלט ובקע הינם מצבים הפיכים, ולאחר מנוחה מתאימה סיבי המעטפת יכולים להתאחות. אך בהעדר אבחנה נכונה וטיפול מתאים הם בהחלט יכולים להוביל לפריצת דיסק.

אבחנה וטיפול בפריצת דיסק

האבחנה של פריצת דיסק נעשית לרוב על ידי בדיקות הדמיה (CT או MRI). אלו יוכלו יחד להצביע במדויק על הבעיה ולקבוע את הטיפול המתאים ביותר, כאשר בשונה מבקע ובלט, מצב של פריצת דיסק הינו בלתי הפיך ויש ללמוד לחיות איתו.

כאמור, כאשר הכאבים הינם כרוניים ומפריעים לתפקוד היומיומי, והטיפולים השמרניים לא נתנו פתרון – יש לשקול התערבות חיצונית.

ניתוח דיסקטומיה – ניתוח פריצת דיסק

ניתוחי הגב הינם הניתוחים האורתופדיים הנפוצים ביותר כיום, אשר מרביתם מבוצעים בשיטה השעיר פולשנית, אשר דומה בתוצאותיה לניתוח הפתוח, תוך מזעור החתך, סיכוני הניתוח וכאבי ההחלמה.

הניתוח מבוצע תחת הרדמה מלאה כאשר במסגרת ההליך הזעיר פולשני מבצעים חתך באורך של שלושה סנטימטרים בלבד ובעזרת צינור מיוחד, שבקצהו מצלמה ניתן לבצע מספר טיפולים לדיסק ובכך הקלת הלחץ על עמוד השדרה.

במהלך ניתוח פריצת דיסק מתבצעות אחת מהפעולות הבאות:

• דחיפה של הדיסק פנימה, כדי להפחית מהלחץ על העצב
• כריתה חלקית או מלאה של הדיסק
• קיבוע הדיסק במקומו, כדי למנוע פריצה נוספת
• החלפת הדיסק בדיסק מלאכותי (שיטה חדשנית ופחות נפוצה לפי שעה)

לאחר הניתוח

ההתאוששות ככלל מניתוחים זעיר פולשניים הינה מהירה יחסית, וכך גם בניתוח הדיסקטומיה.

לאחר הניתוח עוברים להתאוששות קלה של מספר שעות, ושחרור הביתה ביום הניתוח או למחרת.

יש לשמור על הנחיות הרופא בשבועות שלאחר הניתוח – מנוחה, הימנעות מהרמת משאות כבדים, ישיבת ממושכת וחזרה לפעילות הדרגתית ומבוקרת.