מיקרודיסקטומיה – כריתת דיסק זעיר פולשנית

קצר ולעניין

כריתת דיסק בגישה זעיר-פולשנית הינה שיטה שפותחה בשנים האחרונות לטיפול בפריצת דיסק. כאשר ברור כי הגישה שמרנית (מנוחה, פיזיותרפיה ועוד) אינה נותנת מענה וישנה הפרעה משמעותית לתפקוד היומיומי, יש לשקול את האפשרות הכירורגית.

כיום, הליך המיקרודיסקטומי מאפשר לעבור את הניתוח באשפוז יומי, ללא חתכים. מה שמאפשר החלמה מהירה והתאוששות מלאה לטווח הארוך.

מזער

קצר ולעניין

מזער

מהי פריצת דיסק?

עמוד השדרה שלנו מורכב מ-33 עצמות, הנקראות "חוליות".

כדי לסייע לשמירה על גמישות ויציבות המבנה של עמוד השדרה, בין כל חוליה לחוליה נמצאת רקמה רכה ושטוחה (כמו מעין עוגיה עגולה ורכה) הבנויה מרקמה ג'לטינית ונקראת "דיסק".

הדיסק לא רק מחבר בין שתי החוליות (שמעליו ומתחתיו), אלא גם מסייע בבלימת זעזועים.

כמו כל מבנה אחר בגופנו, גם הדיסקים מתבגרים והופכים, עם השנים, לפחות גמישים ופחות עמידים לזעזועים. כאשר הדיסק מתקשה לעמוד בעומס, החלק הפנימי שלו מפעיל לחץ על הטבעת החיצונית שלו, והיא בולטת החוצה.

זהו מצב שנקרא בֶּלֵט דיסק. כאשר הטבעת לא רק בולטת החוצה – אלא נפרצה, מדובר במצב חמור יותר שנקרא פריצת דיסק.

פריצת דיסק היא מצב שכיח שיכול להופיע אצל כל אחד בכל גיל. מטופלים שעובדים בעבודה פיזית, כאלו שנושאים משאות או סוחבים דברים, מטופלים בגיל השלישי וכאלו שסובלים מהשמנת יתר – נחשבים לבעלי סיכון מוגבר לפתח בעיות בדיסקים.

תסמינים לפריצת דיסק

פריצת דיסק יכולה להיות א-סימפטומית לחלוטין (כלומר: המצב בדיסק הוא של פריצה, וניתן לראות זאת ב-MRI – אך החולה לא מתלונן על כל תסמין ואין לו כל הפרעה באיכות החיים).

פריצת דיסק תסמינית יכולה לבוא לידי ביטוי בכאבי גב שמקרינים לרגליים (בבעיה בחוליות המותניות והגביות) ובכאבי צוואר שמקרינים לידיים או לכתפיים, בבעיה בחוליות הצוואריות.

מעבר לכך, ייתכנו תסמינים נוירולוגיים, הכוללים "זרמים" ברגליים, הליכה לא יציבה, אי שליטה בסוגרים (שתן, צואה), תחושת רדימות ואף אובדן תחושה. תסמינים נוירולוגיים מחייבים בירור רפואי בהקדם.

אבחון פריצת דיסק

פריצת דיסק מאובחנת בידי אורתופד עמוד שדרה. האבחנה כוללת את תיאור המצב והסימפטומים מפי החולה; בדיקה פיזיקלית במרפאה (הליכה של כמה צעדים, התכופפות וכד') ובדיקת דימות – MRI.

האם אפשר לטפל בפריצת דיסק ללא ניתוח?

ברוב המקרים התשובה לכך חיובית וניתן להימנע מניתוח וטיפול שמרני לרוב יכלול :

טיפולים (כגון פיזיותרפיה, כירופרקטיקה, אוסתיאופתיה ותרגול יציבה)

פעילות גופנית (למשל: הגדלת מספר הצעדים היומי, תרגילים בבריכה, פילאטיס ואימונים עם מדריך)

מעקב (פגישות תקופתיות עם אורתופד עמוד שדרה, לוודא שלא חלה החמרה)

מתי צריך לעבור ניתוח לטיפול בפריצת דיסק?

בדרך כלל, כאשר הכאבים אינם עוברים לאחר 3 חודשים, מומלץ לשקול ניתוח.

אינדיקציה חזקה במיוחד לניתוח ניתנת במקרים שכוללים סימפטומים חריפים (כגון כאבים בלתי נסבלים או הגבלה משמעותית בתנועה) וכן במקרים עם תסמינים נוירולוגיים (כמו אובדן תחושה או צניחה של הרגל).

בכל מקרה, ההחלטה על ניתוח היא החלטה שמשותפת למנתח ולמטופל, ולוקחת בחשבון את גילו, מצבו הבריאותי הכללי, רצונו, אורח חייו וכמובן הממצאים הקליניים הידועים על הבעיה בדיסק.

במהלך הניתוח מטפלים בפריצת דיסק אשר לוחצת על העצב הסכיאטי (בעברית הוא נקרא "עצב השת"), שעובר מהאגן דרך הרגליים – ועד לכפות הרגליים. הלחץ על העצב גורם לתחושת כאב בשם "סכיאטיקה", שמקרינה מהגב התחתון אל הרגל. במהלך פרוצדורה לטיפול בפריצת דיסק (הנקרא דיסקטומיה בשפה המקצועית או discectomy) – המנתח (אורתופד עמוד שדרה) חושף את הדיסק הפגוע – וכורת אותו. כך מושגת הקלה על עצב השת.

שיטה ניתוחית חדשה – מיקרודיסקטומיה

ניתוח דיסקטומיה אמנם נחשב יעיל לטיפול בפריצת דיסק – אך הוא כרוך בחתך גדול של כ-6-10 ס"מ, התאוששות ממושכת והחלמה ארוכה ואיטית.

בשנים האחרונות פותחה שיטה זעיר-פולשנית, הנקרא מיקרו-דיסקטומיה (באנגלית: Microdiscectomy). גם בטכניקה זו מוסר החלק החוסם של הדיסק ומושגת הקלה בלחץ על העצב הסכיאטי (וכפועל יוצא: ירידה בכאבים) – אולם היא נעשיית בטכניקה זעיר-פולשנית, העושה שימוש במיקרוסקופ משוכלל, מקור אור וכלי ניתוח זעירים וייעודיים.

מהלך והתאוששות מהניתוח

כריתת הדיסק מבוצעת תחת הנחיית המיקרוסקופ הייעודי דרך נקב ניתוחי קטן (ולא באמצעות חתך בגב) הנסגר עם פלסטר מיוחד, ללא צורך בתפרים, בליווי שיקוף רנטגן על מנת לזהות את המיקום המדוייק של החוליות הפגועות.

הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה ואורכו לא יותר משעה בדרך כלל.

במרבית המקרים, הניתוח יהיה במסגרת אשפוז יום, ולאחר מנוחה קלה ניתן יהיה להשתחרר הביתה בתמיכה וליווי של מלווה נבחר.

לאחר הניתוח, בימים הראשונים יתכנו כאבים מקומיים אשר יחלפו במהרה, וכמובן יש להימנע מהרמת משאות, מהתכופפות, ישיבה ממושכת ועוד על מנת לאפשר החלמה מלאה.

כמו בכל הליך כירורגי, גם פה יתכנו סיבוכים – זיהום מקומי, דימום, פגיעה עצבית ועוד, אך מכוון שההליך הוא זעיר פולשני – הסיכויים לכך פוחתים משמעותית מראש.