אזור אישי למטופל 
רופאים בלבד 
סקירה רפואית: בסיוע וייעוץ עם ד"ר ירון ברין מומחה בכירורגיה אורתופדית והחלפות מפרק ברך וירך; מנהל השירות להחלפת מפרקים במרכז הרפואי מאיר.
עדכון אחרון: ספטמבר 2026
שבר בירך בגילאי 65 ומעלה הוא אירוע אקוטי אשר עשוי לגרור אחריו פגיעה בתפקוד ובקוגניציה, החמרה בתחלואה, ואפילו תמותה. הסיבות לכך, מעבר לחבלות בגוף והשבר עצמו, נובעות בעיקר מהריתוק הממושך למיטה ומסיבוכים רפואיים אשר עשויים להתפתח כתוצאה מכך.
אלו סיבוכים עשויים להתפתח כתוצאה משבר בירך?
הסיבוכים הנפוצים, מבחינה פיזית, הם:
- קרישי דם (פקקת ורידים ותסחיף ריאתי): השילוב של שבר בעצם הירך והיעדר תנועה כתוצאה מהשבר ומההליך הניתוחי, עשוי לייצר קרישי דם ברגליים העלולים לנדוד לריאות ולגרום לסכנת חיים מיידית.
- דלקת ריאות: שכיבה ממושכת מונעת נשימה עמוקה ואוורור ריאתי טוב, ועקב כך נוצרת קרקע פורייה לזיהומים קשים.
- זיהומים בדרכי השתן: השכיבה הממושכת, הטראומה הפיזית, ההרדמה לצורך הניתוח, הטיפול התרופתי לאחר הניתוח, הכנסת קטטר לדרכי השתן, והכאב עצמו, יכולים ליצור תנאים להתפתחות זיהום בדרכי השתן, שיכול לסכן את חיי הנפגע.
- פצעי לחץ: לחץ ממושך על העור בשכיבה, פוגע באספקת הדם ועלול לגרום לפצעי לחץ. הפצעים עלולים להזדהם ובמקרים חמורים הזיהום עלול להתפשט בגוף.
- היחלשות הגוף ועלייה בסיכון לנפילות חוזרות: שכיבה ממושכת, כאב, ותזונה לקויה לאחר הניתוח, עשויים לגרום לירידה במסת השריר ואף להחמיר את מצב צפיפות העצם.
לצד זאת, שבר בירך עשוי להשפיע לרעה גם על התפקוד הקוגניטיבי והנפשי:
- דיכאון: שכיבה ממושכת וירידה בתפקוד יכולים להביא לשינויי מצב הרוח ובכלל זה לדיכאון – בשל אובדן העצמאות, הכאב המתמשך והתלות באחרים. הדיכאון לבדו משפיע רבות גם על סיכויי ההחלמה וההתאוששות.
- דיסאוריינטציה והידרדרות קוגניטיבית: נטילת תרופות, אשפוז ממושך והליך ניתוחי על השלכותיו בגיל מבוגר, עשויים לגרום לירידה קוגניטיבית המתבטאת בבלבול או היעדר התמצאות במקום ובזמן.
ממה נגרם שבר בירך בגיל מבוגר?
נפילות הן הגורם המרכזי לשברי הירך בגיל המבוגר – ושכיחותן עולה עם הגיל. על פי נתוני משרד הבריאות בכל יום נופלים כאלף מבוגרים בישראל. המשמעות היא שכל מבוגר שלישי, במיוחד מגילאי 65 ומעלה, יפול לפחות פעם אחת.
ידוע כי שיעור הנפילות עולה באוכלוסיה המזדקנת, ולכן, צריך לתת לנושא תשומת לב יתרה.
הסיבות המרכזיות לנפילה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
גורמי סיכון חיצוניים:
- מרחב ציבורי לא בטיחותי – היעדר תאורה ברחובות, מדרכות שבורות, מדרגות ללא מעקות.
- מרחב ביתי לא מותאם – מכשולים כגון שטיחונים, חוטי חשמל, או חפצים שונים על הרצפה, היעדר תאורה חזקה, היעדר הנגשה ושימוש באביזרי סיוע במקלחות ובחדרי שירותים.
גורמי סיכון אישיים:
- בעיות שיווי משקל ומהירות תגובה איטית יותר.
- קשיים בהליכה וביציבה.
- חושים פחות חדים כגון ראייה או שמיעה.
- מחלות רקע ונטילת תרופות.
- היחלשות של השרירים (סרקופניה).
- נסיגה קוגניטיבית וירידה ביכולת הריכוז.
- היסטוריה של נפילות קודמות.
- איבוד הביטחון ופחד מנפילות חוזרות: לעיתים, בשל אירוע נפילה, נפגעת תחושת המסוגלות והביטחון העצמי – והחשש מנפילה חוזרת מביא לצמצום הפעילות הפיזית. ההימנעות מפעילויות שונות מייצרת בידוד חברתי והיחלשות נוספת של הגוף והנפש. למעשה, מי שנפלו פעם אחת נמצאים בסיכון כפול לנפילה חוזרת.
- מגדר – נשים נופלות יותר: העלייה החדה בשכיחות הנפילות כבר בגיל הביניים, ובמיוחד בקרב נשים, מצביעה על כך שהתופעה אינה עניין רק של גיל, אלא של הצטלבותו עם מגדר. כל זה על בסיס העובדה כי נשים נוטות יותר לפגיעה באיכות העצם (אוסטאופניה ואוסטאופורוזיס).
מבוגרים בני 65 ומעלה אמנם נופלים בתדירות גבוהה בהרבה מאוכלוסיות בוגרות צעירות יותר, אך העלייה הסטטיסטית המשמעותית בהיקף תופעת הנפילות מתחילה כבר בגיל 45-50 ובעיקר אצל נשים בגיל המעבר. הסיבות לכך נעוצות בשינויים ההורמונליים הנשיים בגילאים אלו, המביאים לירידה במסת השריר ופגיעה במערכת שיווי המשקל.
לעיתים, השבר הוא ביטוי לתסמונת השבריריות בגיל המבוגר: מצב קליני המאופיין בירידה ברזרבות הפיזיולוגיות של מערכות הגוף, עם סיכון מוגבר לפגיעות, נפילות, מחלות וסיבוכים רפואיים נוספים. בגילים אלו, שבר בירך אף נקשר עם שיעורי תמותה עולמיים של עד כ- 22% מהנפגעים, כבר בשנה הראשונה שלאחר המקרה.
איך אפשר למנוע נפילות ושבר בירך בגיל מבוגר?
על אף השינויים שמביאה איתה ההזדקנות הטבעית אפשר להקטין את הסיכון לשבר בירך ולנפילות. ראשית, יש לשפר את שיווי המשקל והכוח, להתאים את סביבת המגורים (כמחצית מהנפילות מתרחשות בבית!) ולשמור על אורח חיים בריא. זה כולל, בין היתר, פעילות גופנית, תזונה נכונה, אינטראקציה חברתית בדיקות תקופתיות וטיפול בגורמי סיכון.
העלאת המודעות – מניעת נפילות עוברת גם דרך הגברת המודעות באוכלוסייה לסכנות מנפילות. רמת הידע והמודעות הציבורית לנושא נחשבת לנמוכה באופן יחסי, והדבר ניכר הן בקרב האוכלוסייה המבוגרת עצמה והן בקרב בני המשפחה המטפלים בהם. בעוד שכולם מבינים שנפילה היא אירוע מצער, רוב הציבור אינו תופס אותה כסכנה בריאותית דחופה ומסכנת חיים.
שיפור איכות העצם – אבחון איכות העצם (אוסטאופניה ואוסטאופורוזיס) חייב להתבצע אחת לתקופה ע"י דיסציפלינות מטפלות שונות כגון רופא המשפחה, אנדוקרינולוג, גריאטר או רופא הנשים. הטיפול הנכון בבעיה יכול להציל חיים!
איך מטפלים בשבר בירך בגיל מבוגר?
הטיפול בשבר בירך בגיל מבוגר מבוסס על ניתוח מהיר, עד 48 שעות מרגע הקבלה לבית החולים – ולאחריו תקופת שיקום אינטנסיבית וממושכת. מטרת העל של הטיפול היא להחזיר את המטופל להליכה ולתפקוד מהר ככל הניתן – כדי למנוע את הסיבוכים הרפואיים האפשריים שצוינו מעלה.
למה חשוב לנתח שבר בירך תוך 48 שעות?
ניתוח שבר בירך תוך 48 שעות הוא קריטי, מכיוון שהוא מפחית דרמטית את אחוזי התמותה והסיבוכים הרפואיים הקשורים לריתוק למיטה וחוסר תנועה בגיל המבוגר. מחקר מקיף שעקב אחר אלפי מטופלים בישראל הוכיח כי הקפדה על חלון זמנים זה הובילה לשיפור משמעותי בהישרדות המטופלים לטווח ארוך. דחייה של הניתוח מעבר לכך עשויה לקרות בשל מספר סיבות – בין היתר, בשל מצבו הרפואי של החולה, אשר יתכן וזקוק לייצוב ואיזון, עוד לפני הניתוח עצמו.
מה קורה בפועל בניתוח שבר בירך?
אופי הניתוח, נקבע בהתאם למיקום המדויק של השבר: כשהשבר נמצא באזור בו העצם עדיין מקבלת אספקת דם טובה ויכולה להתאחות, כמובן על פי קביעתם של הרופאים המטפלים, יתבצע הליך של קיבוע פנימי: החזרת העצם השבורה למקומה וקיבוע שלה בעזרת ברגים מיוחדים, פלטות מתכת או מסמר תוך-לשדי המוחדר אל תעלת העצם.
במידה והשבר התרחש בחלקה העליון של הירך (צוואר הירך) וקוטע את אספקת הדם – מה שמונע מהעצם להתאחות וגורם לה לנמק – מבצעים החלפת מפרק ירך.ניתן לבצע החלפה מלאה או חלקית של המפרק, בהתאם למצבו הרפואי, גילו וצרכיו של המטופל.
האם כל שבר בירך דורש החלפת מפרק?
לא כל שבר בירך דורש החלפת מפרק. ההחלטה אם להחליף מפרק או לקבעו, תלויה בעיקר בשני גורמים מרכזיים: מיקום השבר וגיל המטופל. אצל מטופלים בגילאי 50-60 מקובל שלא להחליף מפרק, גם אם מדובר בשבר מורכב. זאת מכיוון שהשתל המלאכותי נשחק עם השנים ועשוי לדרוש ניתוחים חוזרים ומורכבים במהלך החיים.
לכן, מלבד מצבי קיצון חריגים, בגילים אלו ומטה ינסו הרופאים להימנע מכך ולבצע קיבוע פנימי כדי להציל את העצם המקורית. האתגר הגדול בקיבוע שבר במקרים כאלו, הוא להבטיח שהעצם אכן תתאחה ושאספקת הדם לראש הירך לא נפגעה. לכן יידרש מעקב רפואי הדוק בשנים הראשונות כדי לוודא שהעצם חיונית ובריאה.
כמה זמן לוקח תהליך השיקום ומתי אפשר ללכת אחרי הניתוח?
לוח הזמנים לחזרה להליכה ולסיום השיקום משתנה מאדם לאדם, ותלוי בסוג השבר וסוג הניתוח. כאשר מדובר בהחלפת מפרק ירך, קצב ההתקדמות עשוי להיות מהיר יותר. באופן כללי, תהליך ההחלמה המלא משבר בירך נמשך בין 3 ל-6 חודשים, ולעיתים עד שנה שלמה.
משך ואופן ההחלמה תלויים במספר גורמים נוספים:
- מצב תפקודי לפני הנפילה – בריאות כללית, רמת פעילות בשגרה ומחלות רקע.
- מצב קוגניטיבי ויכולת הבנה – תהליך ההחלמה כולל למידה והבנה של תרגילי פיזיותרפיה, בין היתר.
- מצב נפשי – דיכאון כתוצאה מהמצב יכול להביא להיעדר מוטיבציה להחלים ולהתמודד.
- איכות המעטפת הטיפולית – איכות וזמינות גבוהה של טיפולים שיקומיים כגון פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק, בשילוב תמיכה משפחתית והכנה לכך בבית, מעודדים החלמה קלה יותר.
