מנתחים את זה – פרק 28: שיחה עם פרופ' דני פליס על בלוטות יותרת התריס

מה הן בלוטות יותרת התריס – ולמה אנחנו בכלל צריכים אותן? 

פרופ’ פליס מסביר: בלוטות הפרתירואיד הן בלוטות קטנות מאוד (בערך בגודל אפונה, סביב חצי ס״מ), שנמצאות מאחורי בלוטת התריס, קרוב מאוד אליה ואל הקפסולה שלה. ברוב המקרים (כ־85%) הן ארבע במספר, אבל לעיתים יש יותר – והמיקום שלהן לא תמיד קבוע –  ב- 15% מהמקרים הן יימצאו לאורך הצוואר, לאורך עורק התרדמה, באזור הוושט והכניסה לבית החזה ואף בקרבת התימוס, איבר לימפתי שמתנוון אצל מבוגרים. 

מנתחי אף אוזן גרון ובלוטת התריס מכירים אותן היטב – משום שהם מחויבים לשמר את תפקוד הבלוטות האלו ככל שניתן. 

מה תפקידן של הבלוטות? 

התפקיד שלהן קריטי ופשוט: איזון רמות הסידן בגוף. הן עושות זאת באמצעות הפרשת הורמון בשם PTH, שמעלה את רמות הסידן כשצריך, ופועל במנגנון פידבק: כשיש מספיק סידן, ההפרשה נעצרת ונשמרת יציבות; כשיש חוסר – ההורמון מעלה סידן בדם בכמה דרכים, בין היתר, באמצעות פירוק חלקי והרסני של מחסני הסידן הגדולים בגוף, העצמות. 

מה קורה לנו בגוף כשיש בעיה עם הבלוטות?  

כאמור, ישנם מצבים פתולוגיים שבהם מנגנון הפידבק לא עובד כראוי – ואז הבלוטות עושות כרצונן. פרופ’ פליס מתאר שבכ־50% מהמקרים, האדם כלל לא מרגיש, או לא יודע, שיש בעיה כלשהי עם הבלוטות והגילוי הוא מקרי – למשל, בעקבות בדיקת דם עם ערכי קלציום (סידן) גבוהים.  

בחצי השני של המקרים, האנשים הם סימפטומטיים ושם נראה מקרים כמו אבנים בכליות, שברים פתולוגיים בעצמות, אוסטאופורוזיס, עצירות, דיכאון (ועד פסיכוזה) וכאבים בפרקים. כל אלו הם סימנים שיכולים להעיד על פעילות יתר של הבלוטות. 

בהקשר פעילות היתר של הבלוטות, ישנם שני מצבים עיקריים: 

• אדנומה – גידול שפיר של בלוטות יותרת התריס (לרוב מדובר בבלוטה אחת). 

• היפרפלזיה – הגדלת יתר של מספר בלוטות.  

מתי מחליטים על ניתוח ומה ההיערכות אליו? 

פרופ' פליס מסביר שלא מנתחים אם האדם לא סובל מאחד הסימפטומים שהוזכרו. כדי לנתח צריך תמונה מלאה, הכוללת הימצאות תסמינים כמו אוסטיאופורוזיס וכו', בדיקות דם המעידות על סידן גבוה ולעיתים גם נתונים כמו בדיקת ירידה בצפיפות העצם.  

ההיערכות לניתוח כוללת גם את מציאת המיקום המדויק של הבלוטה הסוררת, משום שאז הניתוח מתקצר, נעשה קל יותר ועם פחות סיבוכים.  

לשם כך המנתחים נעזרים בהדמיה ממקדת, לרוב בשתי שיטות: אולטרסאונד ומיפוי, שלכל אחת מהן דיוק גבוה (מעל 80%). אם עדיין לא מאתרים את הבלוטה הבעייתית, מבצעים בדיקת הדמיה נוספת: 4DCT (CT בארבעה ממדים) שמסייעת עד לזיהוי מדויק. 

הניתוח, הסיכונים וההתאוששות 

הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה ואורך עד שעה וחצי. יכולים להיות סיבוכים כלליים (דימום, נפיחות, זיהום וכד’) שיכולים לקרות בכל ניתוח ומתרחשים, לפי פרופ' פליס, בשיעור נמוך של פחות מ־2%.  

הסיכון המרכזי שקיים בניתוח בלוטות יותרת התריס, נובע מהקרבה שלהן לעצב שמפעיל את מיתר הקול באותו הצד – ולכן משתמשים במכשור ייעודי לאיתור העצב בזמן הניתוח, (Nerve Detector) על מנת שלא לפגוע בו. 

בנוסף, במהלך הניתוח נעזרים גם ב־Quick PTH: בדיקה תוך־ניתוחית המוודאת שהבלוטה החולה אכן הוסרה. אם ה־PTH יורד לפחות ב־50% בתוך כ־15 דקות, זו אינדיקציה חזקה לכך שהטיפול היה נכון והבלוטה הבעייתית אכן הוסרה. 

במקרה של אדנומה שאושרה פתולוגית, פרופ’ פליס אומר בפשטות, "אין מקצה שיפורים אחרי הניתוח": עם הסרת הבלוטה הסוררת, האדם בריא ויידרש רק מעקב של כמה חודשים בלבד. אם הכול עובר כשורה, הולכים הביתה כבר למחרת הניתוח, נחים כמה ימים וחוזרים לשגרה בהדרגה.