מחלות בבלוטת התריס והטיפול בהן
ישנן שתי מחלות אשר קשורות ישירות לייצור ההורמונים בבלוטת התריס ולפגיעה באיזון ההורמונלי בעקבות כך:
- תת פעילות בלוטת המגן: מצב בו ייצור הורמוני הבלוטה מואט בצורה משמעותית, מה שמביא, לאורך זמן, למחסור חמור בהורמוני הבלוטה. הסימפטומים יכולים להיות דיכאון, עור יבש, מחזור לא סדיר אצל נשים, עצירות, קול עמוק, רגישות לקור ועוד.
- פעילות יתר בבלוטת המגן: המצב ההפוך, בו ייצור ההורמונים גבוה מהדרוש, מה שעשוי גם כן להביא לבעיות בריאותיות רבות וביניהן הזעת יתר, לחץ דם גבוה, דופק מואץ, בעיות שינה, ירידה במשקל, עייפות לצד היפראקטיביות ועוד.
בעיות בבלוטת התריס אינן קשורות רק לייצור ההורמונים באופן ישיר. מחלה נוספת מתייחסת לנפיחות בבלוטה, עד כדי יצירת לחץ על קנה הנשימה ובעיות בפעילותו (קשיי נשימה ותחושת חנק בעיקר). הנפיחות נובעת לרוב מגדילת קשריות בבלוטה עצמה. לרוב לא מדובר בגידול סרטני, אך הופעתן מחייבת בירור ושלילת סרטן.
הופעת גידול סרטני בבלוטת המגן היא כמובן תופעה נוספת אשר מחייבת טיפול, לרוב מיידי. מיקומה של בלוטת התריס נחשב מרכזי ורגיש מאוד, בייחוד בשל נטייתו של הסרטן להתפשט לאיברים אחרים בגוף, ובמקרה הזה: לאזור הראש ואל המוח בפרט.
המקרים בהם יש צורך בניתוח בלוטת המגן
את המחלות אשר נוגעות לקצב ייצור ההורמונים בבלוטה, ניתן לגלות באמצעות בדיקת דם פשוטה, אשר תגלה את ריכוזם בגוף. הטיפול בהן ייעשה בראש ובראשונה בעזרת תרופות מתאימות, בין אם תרופות מחליפות הורמון או כאלו להגברת ייצור ההורמונים (במקרה של תת פעילות) ובין אם תרופות להפחתת קצב הייצור (במצב של יתר פעילות).
עם זאת, מאחר והטיפול בתת הפעילות נחשב פשוט יותר, ישאפו הרופאים להגיע למצב כזה גם במקרה של יתר פעילות – בין השאר באמצעות ניתוח לכריתת הבלוטה, שיפחית מיידית את כמות ההורמונים. הניתוח לא חייב לכלול כריתה של הבלוטה כולה, אלא רק של אחת האונות. ההחלטה על כך תתקבל בהתאם לקצב ייצור ההורמונים בבלוטה.
גדילה בקשריות בבלוטה יכולה להתגלות על ידי מישוש ואפילו תיראה לעיתים בעין בלתי מזוינת, אך לרוב תתגלה רק בעזרת אמצעי דימות שונים (לרוב בדיקת אולטרסאונד תספיק, לפחות בשלב הראשון). לאחר מכן, תילקח דגימה מהקשריות הבעייתיות, כדי לאשר שהן שפירות ואינן ממאירות. הדגימה יכולה להיעשות על ידי ניקור בלוטת התריס – דקירה זעירה בעור, ישירות לאזור הנבדק, ללא צורך בהרדמה כלשהי. לעיתים, כדי לבדוק בצורה מדויקת את גודלו ואת מאפייניו של הממצא, ייעשו גם בדיקות דימות אחרת (לדוגמא CT) ותילקח דגימה גדולה יותר ממנו, בעזרת ביופסיה.
מהלך הניתוח עצמו
ניתוח בלוטת המגן נחשב לבעל סיכויי הצלחה גבוהים מאוד אך כאמור, יש לבצע אותו בצורה זהירה ומדויקת, כדי לא לפגוע באיברים סמוכים. הניתוח נעשה לרוב דרך חתך קטן בחלקו התחתון של הצוואר בהרדמה מלאה, ונמשך כשלוש שעות.
חשוב לקחת בחשבון כי לעיתים יוחלט במסגרת אותו ניתוח לבצע פעולות כירורגיות נוספות כגון כריתה של קשריות לימפה או כריתה של בלוטות יותרת המגן – ארבע בלוטות קטנות שנמצאות מאחורי בלוטת המגן עצמה.
השחרור מבית החולים ייעשה לאחר שלושה ימים לכל היותר, בהתאם למצבו הבריאותי של המנותח. לעיתים, סובלים המטופלים מצרידות קלה אשר תחלוף בתום מספר ימים. צריכת מזון ושתייה תתאפשר בהדרגה כבר מספר שעות לאחר הניתוח.
בעקבות הניתוח עשוי להתרחש שינוי הורמונלי בגוף, שעלול לגרום בין היתר למחסור בסידן, אך מצב זה ייפתר במסגרת תכנית אישית שתגובש עבור המנותח על ידי אנדוקרינולוג מוסמך (מומחה לבעיות הורמונליות).
למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם