מומי לב

פגם במחיצה בין – פרוזדורית ASD

פגם במחיצה הבין-פרוזדורית (ASD) הוא מום לב שכיח, היכול להופיע בצורה מבודדת או כמרכיב במומי לב מסובכים כאשר בצורתו המבודדת הוא מהווה כ-10% ממומי הלב מלידה. במצב תקין אין מעבר בין הפרוזדורים של הלב . בפרוזדור שמאלי זורם דם אדום החוזר מוורידי הריאה ועשיר בחמצן, ובפרוזדור הימני זורם דם כחול החוזר דרך הוורידים המערכתיים, לאחר שהגוף ניצל ממנו חלק מהחמצן, ולכן הוא דל בחמצן.

במידה וקיים פגם במחיצה בין שני הפרוזדורים הדלף יהיה בדרך כלל מהפרוזדור השמאלי לימני ולא להיפך מאחר ולחץ הדם בצד הימני נמוך מהשמאלי. לפיכך, כמות מוגברת של דם זורמת בפרוזדור הימני, בחדר הימני ובעורק הריאה, וכתוצאה מכך חללים אלה יהיו מוגדלים. הדלף, למרות שקיים כבר מלידה, אינו גורם על פי רוב להפרעה תפקודית בולטת בצעירים, וגם הממצאים בבדיקה דלים יחסית, ולכן מום זה מאובחן לעתים קרובות רק בשלב מאוחר יחסית בחיים, בלשכת גיוס, ואף בגיל מבוגר יותר, עם הופעת התסמינים או באקראי. ככל שעולה גיל המטופל, עלולים להתפתח קוצר נשימה, התעייפות מהירה, בצקת וסימנים אחרים של הפרעות קצב ואי-ספיקת לב המתבטאות בדופק מהיר ולרוב לא סדיר (פרפור פרוזדורים).

אצל מיעוט החולים יחולו גם שינויים בעורקיקי הריאה שיגרמו לעליה משמעותית בלחץ הדם הראתי ולהיפוך בכיוון הדלף בעליות באופן שדם כחול יזרום לגוף, תופעה הכרוכה בתחלואה משמעותית ושאינה ניתנת עוד לתיקון. משנתגלה מום הלב, על הקרדיולוג המומחה בתחום זה להעריך את חשיבותו הקלינית לפי מידת ההרחבה של הלב הימני ופרמטרים אחרים, ובמידה והפגם נמצא כמשמעותי, לטפל בו מוקדם, גם אם אינו גורם באותה עת לתסמינים, כדי למנוע נזק מצטבר ולעתים גם בלתי הפיך.

הפגמים מסווגים בהתאם למיקומם במחיצה הבין-פרוזדורית:

1. Secundum ASD – ממוקם במרכז המחיצה. זהו המום השכיח ביותר, והוא היחיד הניתן לטיפול בשיטה צנתורית.
2. Primum ASD – קרוב למסתמים שבין הפרוזדורים לחדרים, מלווה במבנה לא שגרתי של המסתם שבין הפרוזדור לחדר השמאלי (Cleft mitral valvee).
3. Sinus Venosus defect – קרוב לכניסת הורידים הגדולים (בדרך כלל וריד חלול עליון), מלווה בניקוז בלתי תקין של וריד הריאה הימני העליון לפרוזדור הימני במקום לשמאלי.

PFO או Patent Foramen Ovale

הינו תעלה הנמצאת בין העלייה הימנית לבין העלייה השמאלית בלב העובר, ונסגרת אצל 75% מן האוכלוסייה עד לגיל שנה. ב- 25% מן האוכלוסייה אפשר להוכיח קיומו של מעבר שאריתי קטן דרך אותה תעלה, אך ממצא זה אינו גורם לתחלואה כלשהי. במקרים בהם המעבר שנותר גדול יחסית (מילימטרים אחדים) ומתקיימים תנאים נוספים, קיים פוטנציאל שיעברו דרכו קרישי דם קטנים המשתחררים מהורידים ברגלים או באגן, ויגיעו למוח או לאבר אחר תוך גרימת אירוע מוחי או נזק לאותו איבר. אצל אותם אנשים, יש לעתים הצדקה לסגירת המעבר בלב בצנתור בהתקן מטריה.