הרדמה

הרדמה היא פעולה אשר משפיעה על עבודת מערכת העצבים, בין אם באופן כללי – על הגוף כולו – ובין אם באופן מקומי או אזורי. חומרי ההרדמה למעשה משפיעים על פעולתם של העצבים ומונעים מהם לשלוח אותות כאב למוח, וברגע שאותות אלו לא נשלחים, הכאב אינו מורגש. ההרדמה יכולה להינתן באמצעות הזרקת חומרי הרדמה לווריד, באמצעות מריחת ג'ל או משחה, על ידי טפטוף נוזל 'מרדים' על רקמות ריריות ואף באמצעות ריסוס תרסיס על האזור המיועד להרדמה.

שיטות ההרדמה הנפוצות כיום

ישנן ארבע שיטות הרדמה עיקריות:

הרדמה כללית:

במהלכה תישארו מחוסרי הכרה, ולא תהיו מודעים כלל למתרחש ולסביבתכם. זוהי הרדמה שנעשית לרוב בניתוחים גדולים המערבים כמה אזורים או מערכות חשובות, וכן בילדים – כאשר חשוב להבטיח שלא יזוזו ולא ייבהלו.

הרדמה אזורית:

הרדמה שבמהלכה נותר המטופל בהכרה מלאה, אך אזור מסוים בגופו 'מורדם'. זו הרדמה שמשמשת בתדירות גבוהה בלידות (הרדמה אפידורלית) או בניתוחים קיסריים (הרדמה ספינאלית);

הרדמה מקומית:

גם הרדמה זו מותירה את המטופל בהכרה מלאה, והיא 'מרדימה' נקודה ספציפית מאוד בגוף: חלק מסוים בפה, חלק מכף היד, אצבע ברגל וכדומה. הרדמה זו נפוצה בטיפולי שיניים, למשל.

טשטוש עמוק:

נקרא גם סדציה. תחת הרדמה זו המטופל נותר בהרכה מעורפלת. הוא אינו חסר הכרה, ועשוי לשמוע את המתרחש ולהיות מודע לסביבתו במידה כזו או אחרת, אך לרוב לא יזכור דבר מההליך לאחר מכן. הסדציה שכיחה מאוד בעת ביצוע בדיקות גסטרוסקופיה.

החומרים בהם משתמשים להרדמה

החומרים שבעזרתם נעשית ההרדמה הכללית הם חומרים נרקוטיים מסוגים שונים, או אופיואידים. מדובר בתרופות אשר משפיעות על הרגשת הכאב בגוף במידה כזו או אחרת, בהתאם למינון ולסוג החומר. לצד אלו נעשה שימוש בחומרים מאלחשים, וביניהם לידוקאין ואף קוקאין (אם כי הוא נפוץ פחות כיום בהקשר זה).

חשש מהרדמה הוא תגובה מובנת ושכיחה אצל מטופלים רבים.
לעתים, החשש העתידי מניתוח והרדמה משמעותי כל כך עד כדי המנעות מייעוץ רפואי, מהלך שיכול לפגוע בבריאות ואיכות החיים.
ההרדמה, המבוצעת ע"י מומחה בבית החולים, הנה חלק חשוב ומרכזי בהצלחת הטיפול.
מידע מקיף על סוגי ההרדמה השונים וההליך עצמו מוצג לרשותכם, מתוך אמונה שככל שתדעו יותר, תהיו רגועים יותר ותרגישו שרמת החרדה שלכם קטנה יותר.

למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם.