אבחון וטיפול באבני כליה ודרכי השתן

מהן אבני כליה וכיצד הן נוצרות?

אבנים בכליות ובדרכי השתן הם גושים קשים, שנראים ומרגישים כמו אבן קטנה. הם נוצרים כתוצאה משינויים ברמות התקינות של הנוזלים, המלחים, המינרלים ועוד חומרים אשר מרכיבים את נוזל השתן.

 

הגורם המרכזי להיווצרות האבנים הוא תוצאה של מחסור בצריכת נוזלים, צריכה לא מספקת. אך גם נטייה גנטית או מצב רפואי יכולים לעודד את התהליך. מדובר בבעיה רפואית נפוצה, שתופיע אצל לפחות כ-5% מהאוכלוסייה בשלב כזה או אחר. הבעיה שכיחה יותר אצל גברים (פי 3 מנשים) ונוטה להופיע אצלם החל בשנות ה-40 לחיים. בקרב נשים היא נוטה להופיע החל בשנות ה-60 לחייהן. הגיל הממוצע לאבחון ראשון של אבן בכליות הוא 44.

תסמינים של אבן בכליה

כאשר האבנים עוד נמצאות בכליות – לא נחוש בכאב ולא נדע על קיומן.

כאשר הן מתחילות לנוע מן הכליות לעבר שלפוחית השתן, אז יתחילו להופיע הסימפטומים.

 

• עווית כלייתית – הסימפטום הקלאסי של אבן בכליה. התקף כאב עז וחד, שמגיע מהמותן ומקרין אל שיפולי הבטן.
• לעתים הכאב יוקרן גם אל האשך שבאותו צד (אצל גברים) או אל השפתיים הגדולות של הפות (אצל נשים).
• יתכן שהעיוות ילווה גם בבחילות והקאות, ואף הופעה של שתן דמי.
• במקרה שבו העווית הכלייתי כולל גם חום וצמרמורת יש לפנות דחוף לרופא או מיון בהקדם.

תסמינים נוספים לאבני כליה יכולים לכלול:

 

• צריבה במתן שתן
• צורך חזק לתת שתן בתכיפות (גם כאשר אין שתן)
• דם בשתן (כזה שנראה בעין או כזה שמתגלה רק בבדיקת מעבדה)
• שתן כהה במיוחד
• שתן בריח עז וחריף.

בדיקות אבחנה לאבנים בכליות

התסמינים של אבנים בכליות יכולים להתאים למצבים רפואיים נוספים (כמו, למשל, זיהום באיזור) – ולכן חשוב לאבחן אותם בדייקנות.

בדיקות האבחון עשויות לכלול: בדיקות דם (לתפקודי כליות, סידן וחומצה אורית); בדיקת שתן (כולל איסוף שתן במשך 24 שעות); והדמייה (למשל: רנטגן או אולטרסאונד).

בעבר הייתה נהוגה אורוגרפיה תוך ורידית IVU/IVP (סדרה של צילומי רנטגן של הכליות לאחר הזרקת חומר מיוחד) שנחשבת למהימנה במיוחד בזיהוי אבני כליה. אולם כיום בדיקת הבחירה שנחשבת לרגישה ביותר לזיהוי אבנים היא CT כליות ודרכי שתן (CT Urography) בפרוטוקול אבנים.

טיפול באבני כליה

פרט לכאבים שהאבנים גורמות ולמצבים חריפים (עווית כלייתית עם חום וצמרמורת) שדורשים טיפול דחוף, הסיבה לטפל באבנים היא כדי למנוע סיבוכים עתידיים.

אבני כליה שנדדו לדרכי השתן ולא טופלו, עלולות לגרום להתפתחות של מגוון מצבי מחלה כרוניים באיזור, כולל כאבים, זיהומים והפרעות במתן שתן. פרט לכך, הן עלולות לגרום לנזק כלייתי משמעותי, עד כדי אי ספיקת כליות שתחייב דיאליזה או השתלה במקרים חמורים.

טיפול שמרני

טיפול שמרני (לא פולשני) מועדף בדרך כלל באבנים שקוטרן קטן מ-5 מ"מ. במקרה כזה, ניתן יהיה להסתפק בשתייה מרובה (2.5 – 3 ליטרים ליום), לעתים בליווי משככי כאבים (כמו אקמול ואופטלגין) ותרופות שהופכות את השתן לחומצי פחות (מה שיכול לסייע למוסס את האבנים). רוב אבני הכליות הן קטנות, ובסיוע צריכת הנוזלים המוגברת, הן צפויות לצאת מהגוף יחד עם השתן.

ריסוק אבנים בלייזר – אורטרוסקופיה

אצל מטופל עם אבנים גדולות או כאלו שפרוצדורה לא פולשנית לא הצליחה לפורר, נשקל ריסוק באמצעות לייזר, בטכניקה בשם אורטרוסקופיה. זוהי פרוצדורה פולשנית, הנחשבת לפעולה שכיחה לריסוק אבני כליה.

לאחר הרדמה כללית, המנתח מכניס לשופכן מכשיר בשם אורטרוסקופ, הכולל מצלמה, מקור אור ומכשיר לייזר משוכלל. כאשר הוא מגיע אל מיקומה של האבן – הוא מפורר אותה באמצעות הלייזר. פירורי האבן נשאבים על ידי האורולוג אל מחוץ לגוף. בדרך כלל יושאר בשופכן סטנט (תומכן) זמני למשך כמה שבועות, כדי למנוע מדרכי השתן להיחסם.

ניתוח להסרת אבני כליה

כאשר כל השיטות האחרות נכשלו או במקרים של אבנים גדולות במיוחד, כאלו שממוקמות באיזורים אנטומיים מורכבים או במקרה של מטופל עם בעיה פיזיולוגית במערכת השתן – יוצע למטופל ניתוח שבו יוסרו מכליותיו האבנים שנוצרו.

ניתוח זה אינו שכיח, מכיוון שבמרבית המקרים, הגישות האחרות מצליחות לפתור את הבעיה היטב, אולם הוא בהחלט עדיין קיים ומבוצע, ונשמר למקרים מתאימים. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, באמצעות חתך בגב ונפרוסקופ, מכשיר ייעודי לניתוחי כליה, הכולל מצלמה ופנס.

ניתוח לכריתת בלוטת יותרת התריס

פעילות יתר של בלוטות יותרת התריס (היפרפרתיירודיזם, hyperparathyroidism) עלולה לגרום לעצמות לאבד סידן ולכליות לייצר אבנים. מדובר באבנים עקשניות שנוטות לחזור שוב ושוב. בדרך כלל מתוך 4 בלוטות יותרת המגן – רק אחת חולה, והיא זו שגורמת לבעיה.

ניתוח לכריתת הבלוטה ה"סוררת" נחשב לפתרון המרפא המוחלט לבעיה. זהו ניתוח לא גדול שמבצע כירורג אף-אוזן-גרון-ראש-צוואר, ונחשב לבעל תוצאות טובות ומהירות. כבר למחרת הניתוח אפשר לראות בבדיקות הדם שרמות הסידן החריגות ירדו – וחזרו לערכים נורמליים.

אבני כליה שמורכבות מקלציום פוספט או קלציום אוקסלט יכולות להחשיד לבעיה בבלוטות יותרת המגן (התריס).

 

מהיום ניתן לעבור אבחון ולהתחיל טיפול באבנים בכליות ובדרכי השתן – תוך שלושה ימים בלבד!