EVAR – תומכן לתיקון מפרצת באבי העורקים הבטני

אבי העורקים, או "אאורטה" מלועזית, הוא בעל תפקיד שלא תמצאו חשובים ממנו: להוביל את הדם מהלב לכמה מאיברי הגוף המרכזיים והחשובים ביותר (המעי, הכליות, עמוד השדרה ועוד).

זהו כלי הדם הגדול ביותר שיש, כאשר קוטרו במצב התקין עומד על כ-2.5 ס"מ וצורתו כצורת מקל הליכה.

הבעיה מתחילה כאשר אבי העורקים מתרחב, מצב הידוע בתור "מפרצת" או "אנוריזמה".

במקרים אלו ישנה סכנת פיצוץ של העורק, באופן שמזכיר בלון המנופח על יתר המידה.

סכנות אחרות הן דיסקציה (ביתור) – מצב בו השכבה הפנימית בדופן העורק של האאורטה נקרעת, כך שנעשית הפרדה בין השכבות הפנימיות לחיצוניות ונוצרים חללים מדומים של זרימת דם.

מצבים אלו הם מסכני חיים, אפילו באופן מיידי.

בתנאים האלו, חשוב לבצע את כל המאמצים לאבחן את הבעיה של מפרצת בבטן באופן מדויק ולטפל בה בהקדם האפשרי.

הגורמים למפרצת באבי העורקים

מפרצת באבי העורקים הבטני מבטאת הרחבה פתולוגית של העורק, הנגרמת עקב היחלשות בדופן העורק.

בעוד הקוטר התקין של אבי העורקים עומד על כ-2.5-2 ס"מ, החל מקוטר של 3 ס"מ נגדיר זאת כמפרצת.

סכנת ההתפוצצות של העורק נעשית מוחשית מאוד מקוטר של 5 ס"מ ומעלה אצל גברים וכ-4.5 ס"מ ומעלה בנשים, ואלו הם המצבים בהם נפנה לרוב לביצוע ניתוח אלקטיבי (ניתוח מוזמן מראש) אשר אחוזי ההצלחה שלו נחשבים לגבוהים.

אנוריזמה עלולה להיגרם ממגוון סיבות, ביניהן:

• טרשת עורקים – מחלה זו גורמת להצטברות כולסטרול ושקעי שומן על גבי דפנות העורקים
• מין – המחלה שכיחה יותר בקרב גברים לעומת נשים
• מחלות נלוות, דוגמת יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית או סוכרת
• טראומות
• זיהומים ודלקות
• משקל עודף והשמנת יתר
• גיל – פרמטר מרכזי, בעיקר על רקע הזדקנות הגוף והיחלשות המערכות והאיברים שבו. בגילים מוקדמים הסיבה תהיה חולשה מולדת של כלי דם.
• עישון – עישון, הן אקטיבי והן פאסיבי, מעלה על פי ההערכות את הסיכון למפרצת באבי העורקים הבטני עד פי חמישה.
• הליכים רפואיים – אצל כ-5% מהאנשים שמבצעים צנתור, למשל, מתפתחת מפרצת באבי העורקים הבטני. עם זאת, מעטים מקפידים לבצע אולטרה סאונד בטני טרם השחרור מבית החולים.

האם למפרצת יש תסמינים?

מפרצת באבי העורקים הבטני היא בבסיסה בעיה א-סימפטומטית. בשלביה הראשונים לא נבחין בתסמינים הניתנים לייחוס.

כך העורק עלול לגדול במשך שנים, באופן שיטתי, בלי שהאדם יהיה מודע לכך. גם במסגרת בדיקת גופנית, ייתכן שלא נבחין בשינוי.

כשהבעיה כן מתגלה, יהיה זה לרוב באופן אקראי, במסגרת בדיקות סקר או במהלך ביצוע בדיקות הכנה והתאמה לקראת הליכים רפואיים שונים.

התמונה משתנה לחלוטין מהרגע בו מתרחש אותו פיצוץ של העורק, או לקראת הפיצוץ, ולמרבה הצער אין לכך סימנים מוקדמים.

האדם עלול לחוות כאבי בטן או גב חדים ועזים במיוחד, להתעלף עקב ירידה בלחץ הדם או לחוות דימום פנימי מאסיבי ומהיר.

המשמעות היא שאחוזי התמותה במצבים אלו גבוהים מאוד – 90%, אפילו אם ניגשים לבית החולים לביצוע ניתוח דחוף.

דיסקציה כוללת אף היא תסמינים הניתנים לזיהוי, לרוב תסמיני חירום של ממש.

גם כאן ייתכנו כאבים עזים במיוחד בחזה. לצד זה עלולים להיווצר הבדלים בלחץ הדם בין הגפיים או היעדר דופק בהם, מה שעלול להעיד על פגיעה בזרימת הדם (איסכמיה).

אבחון מפרצת בטנית – מי בסיכון?

האבחנה של מפרצת בטנית היא מהירה ופשוטה באופן יחסי, אך הבעיה היא שאחוזים נכבדים באוכלוסייה לא ממהרים להיבדק.

הדבר נכון גם לאנשים בקבוצת הסיכון העיקרית למפרצת באאורטה, והם:

• גברים בני 65 ומעלה
• נשים מעל גיל 65, בעלות היסטוריה משפחתית של המחלה
• מעשנים
• חולי טרשת עורקים או מחלות לב
• קרובי משפחה של מי שחווה מפרצת

בשנים האחרונות, אנחנו עדים לשינוי חיובי במודעות לבעיה ולצורך לאבחן אותה בהקדם.

אחת הסיבות העיקריות לכך היא מותו של אריק איינשטיין ז"ל, גדול זמרי ישראל, ב-2013 שנפטר מדימום פנימי מאסיבי לאחר פיצוץ אבי העורקים הראשי.

ההנחה הרפואית היא שאם איינשטיין היה מגיע לבית החולים יום קודם לכן, טרם הפיצוץ, חייו היו ניצלים.

במקרים בהם מגלים את המפרצת בשלבים מוקדמים יחסית, נרצה לעקוב אחר הקוטר וקצב ההתקדמות.

לפחות אחת או פעמים בשנה, ולקבל בהתאם החלטה מתי והאם לגשת לניתוח – מרגע בו מתפתחת מפרצת, חשוב לבצע גם בדיקות CT או בדיקות MRI כדי לתהות על קנקנה.

במהלך תקופת ההמתנה רצוי לנקוט פעולות במטרה להאט את קצב ההתרחבות, דוגמת טיפול בכולסטרול או בלחץ דם גבוה.

איך ניתן לטפל בבעיה?

כאשר המפרצת מגיעה לגודל שמסכן חיים – לרוב, כאמור, קוטר של כ-5 ס"מ – יש לבצע ניתוח אלקטיבי באחת משתי גישות.

עד לפני מספר שנים, היה נהוג לבצע באופן כמעט בלעדי ניתוח פתוח במסגרתו מחליפים באופן מלא את הקטע העורקי בשתל מלאכותי הנתפר באזור הייעודי. הגישה הניתוחית הזו קיימת כבר עשרות רבות של שנים. למעשה, האדם הראשון בתולדות הרפואה שעבר בהצלחה ניתוח אאורטה פתוח היה איינשטיין אחר: אלברט איינשטיין. הוא נפטר שש שנים לאחר הניתוח מפיצוץ של המפרצת, מכיוון שסירב לבצע ניתוח פתוח חוזר.

עם כניסת הרדיולוגיה ההתערבותית לתמונה, עלתה האפשרות לביצוע ניתוח זעיר פולשני הנעשה דרך חתכים קטנים – ניתוח EVAR (Endovascular Aortic Aneurysm Repair). במסגרת הניתוח, מחדירים לאבי העורקים דרך המפשעה תומכן – מעין קפיץ מתכתי, עטוף בד – במסגרתו יוצרים למעשה דופן חדשה לאאורטה.

כיום, קיימת אפשרות לסגור את החור הנוצר בעורק בעזרת דבק או תפירה פנימית, מה שהופך את התהליך למקביל בהיבטים שונים לביצוע צנתור.

הליך זעיר פולשני מתבצע בחלק גדול מהמקרים ללא צורך הרדמה כללית, וההתאוששות שלו קצרה משמעותית בהשוואה לניתוחים פתוחים.

אחוזי הצלחה של ניתוח EVAR

אחוזי ההצלחה בניתוח בגישה זעיר פולשנית גבוהים משמעותית בהשוואה לניתוח פתוח, ואכן נעדיף לבצע זאת ברוב המצבים.

אולם יש כמה סייגים – לא בכל המקרים אפשר לנקוט בגישה זעיר פולשנית, לעיתים האנטומיה הספציפית של כלי הדם שוללת זאת.

ולמרות שהפעולה זעיר פולשנית יש לדעת כי בסבירות נמוכה מאוד, עצם הכנסת הצנתר יכולה לגרום לדימום, אי ספיקת כליות וזיהום.

כך או כך, על המטופל להמשיך במעקב לאחר ההליך, מכוון שבחלוף השנים, התומכן מאבד מיעילותו והבעיה עלולה לשוב.

הניתוח דורש הכנה מוקפדת של אמצעי הצנתור והציוד, ובמקרי חירום קיימת סבירות גבוהה שלא יהיה מנוס אלא לבצע ניתוח פתוח.

לעומת זאת, בניתוח פתוח הסיכויים לצורך בהליך כירורגי חוזר נמוכים משמעותית בהשוואה לפעולה זעיר פולשנית, שמעמידה למשל את הסכנה לדליפה דרך סדקים בעורק, מצב הדורש צנתור.

אפשר, ולעיתים קרובות מומלץ, לשלב את הניתוח לתיקון מפרצת בבטן הבטני עם טיפולים כירורגיים נוספים: למשל לצורך טיפול במחלות לב.

במצבים אלו ניתן לבצע את הפעולות דרך חור כניסה זהה, כמעט במקביל – ובכך לפשט את התהליך ולקצר את זמני ההחלמה.

המאמר נכתב בשיתוף עם ד"ר אלכסנדר בלינקי, מומחה לרדיולוגיה פולשנית.

למידע נוסף ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר