הבלון הראשון

אנדריאס גרונציג נולד ב-1939 בדרזדן שבגרמניה. לאחר סיום לימודיו בבית הספר לרפואה בהיידלברג התמחה בקרדיולוגיה ועסק במחקר אפידמיולוגי, משם המשיך להתמחות ברפואת לב בגרמניה, באנגליה, ולבסוף בשווייץ, שבה החליט לבסוף להשתקע ואף מונה לרופא בכיר במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים האוניברסיטאי של ציריך, שאותה החל לנהל בהיותו בן 40.

גרונציג שקד על שכלול טכניקה צנתורית, שיושמה בבני אדם כבר ב-1964 על ידי שלושה רופאים אמריקאים – צ'ארלס דוטר, מלווין ג'דקינס ומייסון סונס – שביצעו צנתורים אבחוניים בלב, אך השתמשו בצנתרים טיפוליים מגושמים כדי לפתוח חסימות בכלי דם ברגליים. השיטה שבה השתמשו אז הייתה מסורבלת יחסית וקשה היה להשיג באמצעותה שליטה בתוך העורק. כמו כן היא לא אפשרה כניסה לכלי הדם הקטנים, העדינים והמפותלים בתוך הלב.

גרונציג הגה את הרעיון של שימוש בצנתר דקיק, המצויד בקצהו בבלון מתנפח, והחל לתכנן את אב הטיפוס ולחפש חומרים מתאימים שיאפשרו לממש את המצאתו. את הבלונים הממוזערים הראשונים הוא יצר במטבח בביתו, ובמהרה התקשר עם חברה שווייצית וזו ייצרה בעבורו בלונים שנוסו תחילה בחיות מעבדה ולאחר מכן בבני אדם. ב-1977, בציריך, הוא ביצע את הפעולה האנגיופלסטית הראשונה בגבר בן 38, שסבל מהיצרות חמורה בלבו, בעורק הקדמי היורד, כחלופה לניתוח המעקפים שהיה נהוג עד אז באופן בלעדי.

הוא תיאר את הפעולה במלים הבאות: "הופתעתי מאוד, וגם הפציינט שלי הופתע, מהקלות ומהמהירות שבהן בוצע התהליך". הבשורה על הצלחת הפעולה הצנתורית עשתה לה כנפיים והתקבלה באהדה רבה בעולם הרפואה. גרונציג המשיך לטפל בחולים בטכניקה הצנתורית, ובמקביל ערך סדנאות שאליהן הגיעו קרדיולוגים מכל העולם שביקשו להשתלם בשיטה החדשה והמהפכנית.

ב-1980, לאחר שקיבל הצעות לעבוד כקרדיולוג בכל העולם, בחר גרונציג לעבוד כקרדיולוג מצנתר בבית החולים של אוניברסיטת אמורי היוקרתית באטלנטה שבארצות הברית. באמריקה הוא המשיך לפתח ולשכלל את שיטת הצנתור על ידי תכנון בלונים משופרים, שהצטיינו במזעור ובגמישות. כמו כן הוא שקד על פיתוחים עתידיים אשר סימנו את הדרך להתפתחותן של טכניקות צנתור נוספות, ובכלל זה חיתוך של טרשת העורקים וקדיחת עורקים חסומים באמצעות צנתר. במהלך עבודתו בארצות הברית הוזמן להרצות ולהדגים את שיטת הטיפול שפיתח ברחבי העולם. במקביל התמסר לתחביב שפיתח – הטסת מטוסים קלים.

ב-27 באוקטובר 1985, בהיותו בן 46 ובשיא הקריירה שלו, כשהוא נהנה מתהילה עולמית, התרסק המטוס שהטיס באזור הררי לא רחוק מאטלנטה, כנראה בגלל תנאי מזג אוויר וראות לקויים. הוא ואשתו מרגרט נהרגו. היה זה סיום טרגי לקריירה מזהירה ואובדן של רופא מבריק ומקורי, שתרם כה רבות להתפתחות הקרדיולוגיה המודרנית.

במהלך השנים הבאות חלו תמורות רבות בטכניקת הצנתור, אשר נעשה יעיל ובטוח יותר בעקבות יישומן של טכנולוגיות מתקדמות, המשמשות כאמצעי טיפול במגוון רב של מחלות לב וכלי דם. התקדמות ניכרת בתחום התאפשרה בהמשך בזכות המצאתם והכנסתם לשימוש קליני של סטנטים (תומכונים כליליים) וסטנטים מצופים בתרופות, הנישאים על ידי אותו בלון שתכנן גרונציג והמאפשרים השגת תוצאות טיפול משופרות בטווח המיידי ולאורך זמן רב. בהמשך יושמו צנתורי הלב על מנת לפתוח כמה חסימות בו-זמנית, וכן במהלך התקפי לב חריפים כפעולה מצילת חיים.

קשה כיום לדמיין כיצד היה נראית הקרדיולוגיה המודרנית אלמלא המצאתו של גרונציג. כמות הצנתורים גדלה בעשור האחרון ובכל שנה נעשות ברחבי העולם יותר משתיים וחצי מיליון פעולות צנתור טיפוליות שבחלקן מהוות חלופה נאותה לניתוח לב פתוח המתבצע עם פתיחת בית חזה ובהרדמה מלאה. על פי קצב ההתקדמות וההתפתחות בתחום קשה לשער כיצד ייראה עולם הצנתורים בעוד 30 שנה, פרק הזמן שעבר מאז הצנתור הטיפולי הראשון .

נכתב ע"י פרופ' קורנובסקי רן, מנהל מכון צנתורי הלב במרכז הרפואי ע"ש רבין, יועץ ומצנתר בבית החולים הרצליה מדיקל סנטר.

לייעוץ וקבלת מידע נוסף, ניתן ליצור קשר בטלפון: 09-9592999 או להשאיר פרטים ונחזור אליכם בהקדם.