אזור אישי למטופל 
רופאים בלבד 
פרופ' יואל סייפן מומחה לפרוקטולוגיה עונה על השאלות הנפוצות:
השיטות הכירורגיות המתקדמות ביותר בתחום הניתוחים הרקטליים
"בשנים האחרונות ישנה התקדמות טכנולוגית שמקרינה כמובן גם על תחום הניתוחים הרקטליים. זה כולל ביצוע פעולות כירורגיות בעזרת התקנים המשתמשים באנרגיה אלקטרותרמית, הלחמה של רקמות בתהליך שקרוי טנטורציה או שינוי במבנה של חלבונים, שבאה במקום חיתוך כלי דם, ישנם לייזרים למיניהם המשמשים בעיקר לעצירת דימומים או כאמצעי חיתוך, ישנה סכין המבוססת על אנרגיה של אולטרסאונד אשר יודעת לחתוך רקמה, קיימות שיטות בתחום הפרוקטולוגיה המבוססות על דבקים ביולוגיים ופקקים עשויים חומר ביולוגי מתקדם. אלו החידושים העיקריים של השנים האחרונות בתחום הכירורגיה הקולורקטלית פרוקטולוגית".
סוגי ניתוחים המתבצעים בבית החולים
"בהרצליה מדיקל סנטר אני מתמקד בניתוחי הפרוקטולוגיה. זה אולי המוקם להבהיר שהמושג פרוקטולוגיה לא מדויק בנוגע למדינת ישראל, מכיוון שלא קיימת כאן מומחיות כזו באופן פורמלי. המומחיות המיוחדת שמתמקדת בתחום ניתוחי פי הטבעת, הרקטום (בעברית רפואית חלחולת) והמעי הגס היא תת התמחות או התמחות העל בתוך הכירורגיה הקולורקטלית.
פרוקטולוגיה הוא תחום שמקובל יותר כמקצוע פורמלי בחלק ממדינות אירופה. המתמחים או המומחים בו עוסקים רק בפי טבעת והרקטום, ולא במעי הגס בכללותו. תת חלוקה כזו לא קיימת בישראל באופן רשמי, לכן כל מי שקורא לעצמו כירורג קולורקטלי, הוא בעצם גם פרוקטולוג וקודם כל כירורג כללי.
הניתוחים המבוצעים בהרצליה במדיקל סנטר מתמקדים בבעיות השכיחות באוכלוסיה בתחום הכירורגיה של פי הטבעת והרקטום, ואלה הטחורים, הפיסורות (שסעים בעברית רפואית), פיסטולות (פיסטולה בעברית: נצוֹר). ייקח זמן רב לפרט ולהסביר על כל אחת מהפתולוגיות האלה, אך אלו התחומים העיקריים, כשכמובן ישנם גם פוליפים שלא ניתנים להסרה בדרך הקולונוסקופית – מקרים כאלה מגיעים בסופו של דבר לכירורג הקולוקרטלי".
סוגי הטחורים בפי הטבעת
"הטחורים נחלקים לשני סוגים, לפי האנטומיה או מיקומם בגוף האדם: טחורים חיצוניים ופנימיים. טחורים אלה למעשה פקעות של וורידים שממוקמים מתחת לציפוי העור של שולי פי הטבעת. כל אדם נולד עם וורידים באזור הזה, אך כאשר חלה התרחבות של הפקעת הוורידית הנורמלית ומתחילות כל מיני בעיות שגורמות לתסמינים וסימפטומים כמו כאב, התנפחות, הפרשות, דימום, צניחה החוצה – אלו הטחורים.
טחורים חיצוניים אלו ורידים מורחבים בשולי פי הטבעת, ואילו טחורים פנימיים הם וורידים שהתרחבו בתוך התעלה של פי הטבעת ופנימה, וממוקמים בדרך כלל באופן אנטומי בעומק של כשלושה עד ארבעה סנטימטר מהכניסה לפתח של פי הטבעת.
אחרי החלוקה לסוגים, ישנה חלוקה לדרגות. חלוקה זו נקבעת על פי התרחבות הוורידים והתסמינים להם גורמים הטחורים הפנימיים: דרגה מספר אחת מתייחסת לטחורים פנימיים שמצופים בציפוי העדין של המעי הפנימי ומתרחבים,מה שעלול לגרום לדימום.
דרגה מספר שתיים מתייחסת למצב בו הטחורים מדממים ומתחילים 'לצנוח' החוצה, ולהופיע מחוץ לפי הטבעת (צניחה היא הופעת או ירידת הטחורים עד למעבר לפי הטבעת עצמו). דרגה שתיים מאופיינת בכך שלאחר הפסקת המאמץ וגמר פעולת הצאִיָה (הטלת צואה בעברית נכונה), הוורידים חוזרים פנימה.
דרגה מספר שלוש מתאפיינת בצניחה של הטחורים החוצה, אך ללא חזרה עצמית – צריך לעזור לוורידים האלה להיכנס חזרה אל פי הטבעת על ידי דחיפתם פנימה.
דרגה מספר ארבע מתאפיינת בצניחה מתמדת: הטחורים לא חוזרים אל פי הטבעת ונותרים מחוצה לו באופן קבוע. דרגה ארבע מאופיינת, בנוסף לכך, גם בטחורים חיצוניים מורחבים ובקפלי עור בולטים מלאים בוורידים מורחבים בשולי פי הטבעת".
ההחלטה על ניתוח או טיפול שמרני
"ההסבר המורחב לגבי דרגות הטחורים חשוב להבנת הסיבות לניתוח. דרגה אחת ושתיים לא יחייבו ניתוח: במצבים אלו אפשר להסתפק בשינוי תזונתי בלבד שיסייע לריכוך הצואה, יחד עם הפסקת הלחץ המתמשך בעצירויות והישיבה הממושכת בשירותים. כל אחד מאלו גורם להרחבת הוורידים הפנימיים ועלול לגרום לפציעתם על ידי צואה קשה המאפיינת עצירות. הצואה הקשה גורמת לפציעה שמדממת – וזהו הדימום בטחורים הפנימיים.
על כן, הישיבה הממושכת בשירותים, קריאת עיתונים, שתיית קפה ופתירת תשבצים בשירותים – אלו מנהגים פסולים לחלוטין. ככל שנקצר את הישיבה כך ייטב. כך נוכל להפסיק את הדימום ובכך למנוע ניתוח. לגבי הדרגות המתקדמות יותר, דרגות שלוש וארבע, אלו כבר מצריכות התערבות כירורגית".
פיסורה
"פיסורה היא סדק או שסע בפי הטבעת, שנוצר עקב סיבות שונות, רובן ככולן מביאות בסופו של דבר למצב של התגברות המתח בסוגרים של פי הטבעת. הסיבות השכיחות להיווצרות הפיסורה יכולות להיות עצירות כרונית על רקע של תזונה לא נכונה, ישיבה ממושכת בשירותים, מתח נפשי שמביא להתכווצות הסוגרים באופן בלתי מודע, שלשולים מתמשכים ועוד.
כאשר מתרחש אותו קרע בשוליים של פי הטבעת הקרע הזה כואב, הכאב גורם להתכווצות הסוגרים כרפלקס וכתגובה לכאב ולעליית מתח, מה שיוצר מעגל קסמים: עליית המתח גורמת לכך שהפצע לא נרפא, כי כל ניסיון להוציא צואה מחייב פתיחה של פי הטבעת. הפתיחה הזו, מול התנגדות של הסוגר המכווץ, גורמת לפתיחה מחדש של אותו פצע וחוסר יכולת ריפוי".
הסיכון בניתוח פיסורה חוזר
"באופן עקרוני קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוחי פיסורה – הניתוח המקובל ביותר והפופולארי הוא ניתוח של חיתוך שריר הסוגר הפנימי. הניתוח מבוצע כאשר נכשל הטיפול השמרני ומטרתו: הורדת המתח אשר גורם למעגל הקסמים ולהיווצרות הפיסורה.
ניתוח נוסף, מקובל פחות משום שההחלמה ממנו קצת קשה וכואבת יותר, הוא חיתוך או ניקוי הפצע ויצירת פצע כירורגי נקי במקום הפצע המודלק שאינו מתרפא. כך, חל כמעט תמיד ריפוי. החיסרון בשיטה זו הוא, כאמור, כאב שנמשך מספר ימים לאחר הניתוח, לעומת החלמה קלה יותר בניתוח לחיתוך הסוגר. היתרון של הניתוח ה'כואב', הוא היעדר הסיכוי לפגיעה בתפקוד הסוגרים לאחר הניתוח, מה שיכול לגרום לתופעות מאוד לא נעימות כמו דליפות, איבוד צואה ואיבוד גזים – אלו תופעות שעלולות להיות תופעות לוואי של ניתוח חיתוך הסוגר".
ניתוח להסרת פוליפים בפי הטבעת
"ראשית, המורכבות של הפעולה תלויה במיקום הפוליפ/הגידול מבחינת עומק מחד ומבחינת גודלו והיקפו, מאידך. קריטריון נוסף שיכול להשפיע על מורכבות הניתוח הוא צורת הפוליפ: האם הוא שטוח – מעין בליטה על פני הדופן הפנימי של המעי, או שהוא נמצא על מעין 'גבעול' – פוליפ שנראה כמו פטריה, עם 'רגל' ו'ראש'.
ככל שהפוליפ קטן יותר, קל יותר להוציא אותו כמובן. הכירורג הקולורקטלי או הפרוקטולוגי כורת ומסיר פוליפים מאזור התעלה של פי הטבעת והרקטום התחתון, כאשר עד לגובה של 15-20 ס"מ הוא יכול לעשות זאת ללא פתיחת בטן ופתיחת מעי חיצונית, בעזרת מכשור מיוחד – טכניקה של מיקרוכירורגיה פנימית בתוך הרקטום. מעל גובה כזה, ניתן להסיר פוליפים על ידי הגסטרואונטרולוג בזמן בדיקת הקולונוסקופיה. כך או כך, כאשר מדובר בפוליפים וגידולים נמוכים ולא גדולים מידי בהיקפם, הטכניקה הניתוחית אינה מסובכת".
טיפול ניתוחי בקונדילומה לעומת טיפולים שמרניים
"קיימות שיטות ניתוחיות ולא ניתוחיות לטיפול בקונדילומה. ככל שיש פחות קונדילומות וכאשר מיקומן הוא באזור פי הטבעת, שולי פי הטבעת והתעלה (קונדילומות לא מגיעות לעומק של יותר מ-3 ס"מ במעלה התעלה), ניתן לטפל בהן בטיפולים לא ניתוחיים, כגון משחות או נוזל מיוחד שמחסל את הווירוס. זהו טיפול שיכול להיות בהחלט יעיל, ולכן במקרים כאלו לא כדאי להשתמש בטכניקות ניתוחיות. ניתוחי קונדילומה יכולים להתבצע בעזרת לייזר מיוחד, על ידי כריתה של כל העור הנגוע (במקרים קיצוניים בהם ישנו מספר רב מאוד של קונדילומות באזור מסוים), באמצעות כריתה רחבה או על ידי צריבה בסכין חשמלית מיוחדת".
האם כל מקרה של דימום גלוי בצואה מחייב בדיקה?
"התשובה היא חד משמעית: כן. באנשים סביב גיל 40 ומעלה, אם ישנו דימום גלוי – וגם אם לכאורה נראה שישנה סיבה חד משמעית לקיומו – חשוב מאוד לבצע בדיקה אשר תשלול גורמים אחרים, בתוך המעי הגס, שעלולים גם הם לגרום לדימום.
נזכיר כאן גם את בדיקת הדם הסמוי, אותה כמובן אין טעם לבצע כאשר מופיע דימום גלוי. את הדם הסמוי צריך לחפש אצל מי שלכאורה אינו מדמם – וזוהי בדיקה שיש לבצע באופן קבוע מעל גיל מסוים. ברגע שהתגלה דם סמוי בצואה, עוברים לבדיקה יסודית יותר בעזרת קולונוסקופיה, בכדי לוודא, שוב, שהדימום אינו נובע מהמעי הגס עצמו, מגידול או מפוליפ שעלול להיות ממאיר או טרום ממאיר".
הקשר בין עצירות מתמשכת לבין קשיים במתן שתן
"ייתכן קשר כזה, והוא נובע ממצבם של שרירי רצפת האגן. בחלקו התחתון של האגן ישנה מחיצה של שרירים. זוהי מחיצה שתומכת בשלוש קבוצות איברים, שהם עניינם של שלושה אנשי מקצוע מעולם הרפואה: פרוקטולוגים/כירורגים קולורקטליים, גינקולוגים העוסקים בצניחת האגן או בהפרעות אחרות באברי האגן הנשיים, ואורולוגים העוסקים בדרכי השתן. לכן, הטיפול בבעיות אלו הוא לעיתים מאוד קרובות רב מקצועי, ואף רצוי שיהיה כזה. כך לדוגמא, הפרעה ברצפת האגן יכולה לגרום להפרעות במתן שתן, לצניחת איברי האגן ואיברי המין הפנימיים של האישה כמו הרחם והלֵדָן וכן להפרעות אחרות בהתרוקנות. לכן, ישנו בהחלט קשר בין שלושת קבוצות האיברים האלה".
האם ניתן לתת צואה בחופשיות מייד לאחר ניתוח בפי הטבעת?
"זוהי נקודה חשובה מאוד. כמובן שלא צריך לחשוש, ויותר מזה: מתן הצואה או ריקון הצואה הוא הכרחי לאחר כל ניתוח כזה, מכיוון שאם מפסיקים את הפעילות הזו, הרי שהצואה המצטברת הולכת ומתקשה, כך שאנו יוצרים באופן מלאכותי מצב עצירות רצוני. עצירות כזו, כפי שכבר למדנו, תפגע באותו אזור מנותח ותפצע אותו. התרוקנות סדירה, לצד שימוש באמצעי ריכוך מתאימים ותזונה נכונה, הם אם כן הכרחיים לאחר ניתוח בפי הטבעת".
כיצד מומלץ לנהוג לאחר ניתוח טחורים או פיסורה?
"זו שאלה מאוד חשובה גם כן, שנשאלת תמיד על ידי המנותחים ומודגשת על ידי תמיד לאחר ניתוחים אלו. המפתח הוא בשמירה על דבר מאוד פשוט, אך חשוב מאוד: צואה רכה וריקון צואה בצורה מסודרת. כלומר מניעת עצירות ומניעת מצבים שמביאים לשלשולים תדירים (אם ישנן מחלות שגורמות לכך, יש לטפל בהן באופן יזום). לאדם שאין לו מחלת רקע בתפקוד המעי, האחריות היא לשנות הרגלים לא נכונים, ובעיקר הרגלי תזונה, על מנת להבטיח צואה רכה ומסודרת. זהו אמצעי בדוק למניעת בעיות פרוקטולוגיות עתידיות".
- ניתן להגיע לפרופ' סייפן ליעוצים בלבד. הרופא לא מנתח בהרצליה מדיקל סנטר.
