מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית

בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בהבנה של מחלות המעי הדלקתיות ובטיפול בהן. ארסנל חדש של תרופות מבטיחות קיים כבר עתה ומס' התרופות בפיתוח מתקדם, הולך וגדל.

מהן המחלות הדלקתיות של המעי?

אלה הן מחלות שסיבתן אינה ידועה באופן מוחלט, אך יש בהן גורמים גנטיים וסביבתיים, חלקם מוכרים וחלקם עדיין לא. המחלות תוקפות בעקר צעירים, בדרך כלל בעשור השני עד השלישי לחיים, אך יכולות להופיע בכל גיל, החל בילדות המוקדמת ועד לגיל הקשיש. הן תוקפות גברים ונשים באותה המידה ולעיתים לא נדירות יש סיפור משפחתי של מחלות אלו בקרב בני משפחה אחרים.

איזה מחלות כלולות בקבוצה זו?

ישנן שתי מחלות מעי דלקתיות:
דלקת כיבית של המעי הגס, או "קוליטיס" (Ulcerative Colitis). זוהי מחלה המערבת רק את המעי הגס. הדלקת יכולה להיות מוגבלת מאד או נרחבת עד כדי מעורבות כל המעי הגס. כאשר הדלקת מערבת רק את החלק הסופי של המעי הגס (הרקטום), היא מכונה פרוקטיטיס (Proctitis).

מחלת קרוהן, ע"ש אחד ממגליה (Crohn). במחלה זו הדלקת יכולה לערב כל חלק של מערבת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת, אך לרוב היא מערבת את המעי הדק הסופי, ממש לפני חיבורו למעי הגס, המעי הגס או שניהם גם יחד.

מהם התסמינים (סימפטומים)?

קוליטיס – מתבטאת בדרך כלל בשלשול, לרוב דמי, לעיתים בכאב בטן. מחלת קרוהן – מתבטאת בדרך כלל בשלשול, לרוב לא דמי, כאב בטן, תקופות של חום ולעיתים הפרעות ספיגה וירידה במשקל. כאשר יש מעורבות של איזור פי הטבעת, עלולות להיווצר מורסות.

בשתי המחלות עלולה להיות מעורבות גם של אברים אחרים בנוסף למעיים, בכלל זה פגיעה בכבד, בעור, בעיניים ובפרקים. המחלה נוטה בדרך כלל להתעורר מידי פעם ולהיכנס לתקופות רגיעה, אם כי ישנם הסובלים מתסמינים כמעט ללא הפוגה.

כיצד מאבחנים מחלות אלו?

האבחנה נעשית ע"י שילוב בדיקות הדמיה, בכלל זה בדיקת המעי הגס – קולונוסקופיה, צילומים שונים, כמו צילום מעי דק ("פסג'"), CT של הבטן והמעיים, צילום באמצעות וידאו-קפסולה ובדיקות דם שונות.

מה הטיפול?

בשלב זה, אין טיפול המרפא את המחלה באופן מוחלט, אך ישנם טיפולים המקלים, משרים רגיעה (רמיסיה) ואף יכולים למנוע או להקטין את הסיכון להתקף חוזר. בשתי המחלות, קוליטיס ומחלת קרוהן, הטיפול שהיה קיים עד לשנים האחרונות היה מבוסס בעיקר על תרופות נוגדות דלקת הדומות לאספירין (בארץ משווקות במס' שמות – רפאסל, פנטסה, אסאקול) ולעיתים סטרואידים. לעיתים ניתנות גם תרופות אנטיביוטיות.

במצבים בהם ההתקפים סמוכים זה לזה קיימת הוראה למתן תרופות שימנעו או יקטינו את תדירות ההתלקחויות. בקוליטיס כיבית תרופת הבחירה המיועדת לשמור על רגיעה היא אחת מהתרופות הדומות לאספירין שהוזכרו לעיל. במחלת קרוהן יעילות תרופות אלו למניעת התלקחות פחותה ולכן משתמשים לעיתים קרובות בתרופות ציטוטוקסיות קלות, ביניהן אימוראן, פורינטול ומטוטרקסאט.

בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות, שתפקידן לשנות את המצב החיסוני של הגוף ובכך לשנות את מהלך המחלות הדלקתיות של המעי. תרופות אלו נוצרו תחילה לטיפול במחלות אחרות – דלקת פרקים ופסוריאזיס, שיש להן מנגנון דומה למחלות הדלקתיות של המעי, אך בעשור האחרון נכנסו בהדרגה גם לטיפול במחלות המעי. התרופות הקיימות היום ועוד רבות הנמצאות בשלבי פיתוח מואץ, מבוססות על עיכוב חלבון הנקרא TNF ולכן הן מכונות Anti-TNF. ההנחה היא, שמאחר והן פועלות ישירות על המנגנון החיסוני האחראי להיווצרות המחלה, יתכן והן תוכלנה אף לשנות את מהלך המחלה ולא רק להביא לרגיעה זמנית.

עד עתה הורשו לשימוש בעולם ובישראל שתי תרופות מקבוצה זו. Remicade – תרופה, המוכרת בתחום מחלות המעי הדלקתיות מתחילת המילניום ועוד מס' שנים קודם לכן מתחום דלקת הפרקים ופסוריאזיס. התרופה ניתנת בעירוי תוך-ורידי, בתחילה בתדירות גבוהה ׁ(בזמן – 0, שבועיים ו- 6 שבועות) ובהמשך, אם קיימת תגובה טובה מומלץ לקבל עירוי נוסף כל 8 שבועות בממוצע, כדי לשמור על רגיעה ולמנוע התלקחות. התרופה רשומה למחלת קרוהן כבר מס' שנים ולאחרונה אושרה לשימוש גם בחולי קוליטיס. רמיקייד הוכחה במחקרים רבים כיעילה בהשגת הפוגה בקרב חולים קשים שלא הגיבו לטיפולים אחרים או שהיו תלויים בשימוש ממושך בסטירואידים.

מאחר והתרופה היא חלבונית, קיימת נטייה ליצירת נוגדנים כנגדה אצל החולה מקבל אותה. נטייה זו עלולה להיות בעייתית, הן בשל היותה גורמת לתופעות של רגישות כנגד התרופה והן בשל תקיפת הנוגדנים את התרופה וניטרול פעולתה.

התרופה השנייה שאושרה לאחרונה לשימוש גם בארץ, אם כי בשלב זה רק לחולים במחלת קרוהן, נקראת הומירה (Humira). יעילותה דומה מאד לזו של הרמיקייד. תרופה זו, מיוצרת בהנדסה גנטית והיא למעשה מחקה חלבון אנושי ולכן הסיכון ליצירת נוגדנים כנגדה בקרב המטופלים בה, הוא קטן יותר. כתוצאה, תופעות הרגישות כלפי התרופה פחות שכיחות וייתכן שיעילותה לאורך זמן תישמר. הומירה ניתנת בזריקה תת עורית פעם בשבועיים והמטופל יכול ללמוד להזריק לעצמו את התרופה בדומה לחולי סכרת המזריקים לעצמם אינסולין.

בפיתוח כעת, מס' תרופות דומות, שהיתרון הצפוי מהן על פני אלו הקימות כבר בשימוש, יהיה באפשרות למתן במרווחי זמן גדולים יותר ופחות תופעות לוואי, וחלקן יינתנו בכדורים.

לסיכום – יש אור בקצה המנהרה! התרופות החדשות יעילות יותר, מופחתות תופעות לוואי וסיכונים ומאפשרות לרבים מהחולים במחלות דלקתיות של המעיים לנהל אורח חיים תקין ופעיל.

המאמר נכתב ע"י ד"ר אהוד מלצר, מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, מרכז רפואי קפלן ורופא מייעץ ומטפל בבית החולים הרצליה מדיקל סנטר.

למידע נוסף וייעוץ, ניתן למלא פרטים בעמוד צור קשר ונחזור אלייך בהקדם.